מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
1
הלכות תשעה באב
א. סעודת המפסקת
נוהגים לאכול סעודת המפסקת לפני ת”ב. ומנהג ישראל
תורה ואין לבטלו. ]עי’ שו”ע סי’ תקנ”ב. ועי’ עוד במקור חיים לחו”י
רסי’ תקנ”א שכתב שאינו אלא מנהג כנ”ל[ .
למעט בשתיית תענוג: אף בשאר משקים יש למעט
בשתייתן ]רמ”א סי’ תקנב סע’ א [, ועל כן אם רגיל לשתות
בסעודה ד’ כוסות ישתה ג’ כוסות. ואין לשתות שכר, ואם
הוא אדם חלש שרי ]מ”ב סק”ד [ .
למעט אכילת דברי תענוג: לא יאכל אחר צנון ומליח, אפי’
רגיל בכך, כדי שיתנהג בפרישות ]רמ”א סי’ תקנב סע’ א[ . אבל
דברים שאוכלים כדי להקל על הצום, כגון אבטיח וכדומה
מותר. ]וכן פסק הגרנ”ק זצ”ל יד לבהמ”צ[ .
שני תבשילין: בסעודה המפסקת אין אוכלים שני תבשילין
]שו”ע סי’ תקנב סע’ א[. ואף דבר צלוי בכלל תבשיל לענין זה
]רמ”א סי’ תקנב סע’ ג[. וי”א שה”ה כבוש ומעושן חשיב תבשיל
]מטה יהודה שם סע’ ג, וכה”ח אות כו[. ויש מקילים בזה ]ערוה”ש
סע’ ז[.
מין אחד בב’ קדרות : אפי’ בישל מין אחד בשתי קדרות
מקרי שני תבשילין ]אם אחד בלילתו עבה ואחד בלילתו
רכה, אבל אם שניהם שווים נחשב תבשיל אחד [ . וכן יש
להחמיר וליזהר משני מינים בקדירה אחת, אא”כ הוא דבר
שדרכו בכך כל השנה, כגון אפונין שנותנים עליהם בצלים
וביצים. ]שו”ע סי’ תקנב סע’ ג, ומ שנ”ב סק”ח[ .
תבשיל הנעשה מדבר הנאכל חי: אע”פ שאינו נחשב
תבשיל לענין בישולי עכו”ם, ל ענין זה נחשב תבשיל. ]שו”ע
סי’ תקנב סע’ ג[.
מאכל ממולא : כגון לביבות ממולאים בגבינה נקרא שתי
תבשילין. וכן אטריות עם גבינה וכדו’ כיון שר וב פעמים נאכלים
בנפרד ]משנ”ב סק”י[. ויש מקילים בכל זה כיון שהדרך לאכול כן
אותו מאכל אע”פ שלא עושין כן ברוב הפעמים ]עי’ משנ”ב שם
בשם הב”י, ובשעה”צ סק”ו[. ולמעשה יש להחמיר ]משנ”ב שם [.
תה, קפה, שוקו וכדומה: אינם נחשבים כתבשיל, ומותר
לשתות מכולם וחוץ מזה עוד תבשיל ]הגריש”א זצ”ל אשרי האיש
פ”ע אות יא[.
אכילת פירות ממינים שונים: מותר לאכול פירות כשהם חיים,
אפי’ כמה מינים ]שו”ע סי’ תקנב סע’ ד[.
אכילת ביצים או עדשים : נוהגים לאכול עדשים עם ביצים
מבושלים בתוכם , והיינו במקום שדרכם לבשל כך כל השנה,
שהם מאכל אבלים ]שו”ע סע’ ה ומשנ”ב ס”ק יג[. ויש נוהגים לאכול
ביצים קשות , שהוא ג”כ מאכל אבלים ]רמ”א שם [.
פת חרבה: מי שאפשר לו, לא יאכל בסעודה המפסקת אלא
פת חרבה במלח וקיתון של מים ]שו”ע סי’ תקנב סע’ ו[. ויש
מחמירים לטב ול הפת באפר ולאכלו, על שם ויגרס בחצץ וגו’
)איכה ג, טז ( ]רמ “א שם [, ואומר זהו סעודת ת”ב ]משנ”ב ס”ק
טז[. ומ”מ אל ימעט בשיעור אכילתו, אלא יעשה באופן שיוכל
לסבול התענית, וכן בשתיית המים ]משנ”ב ס”ק טו[.
ישיבה על הקרקע: נהגו ליישב על הקרקע בסעודה המפסקת,
ואין צריך אז לחלוץ מנעליו ]שו”ע סי’ תקנב סע’ ז [. ואם הוא אדם
חלוש יוכל להניח כר תחתיו ]משנ”ב ס”ק יז[ . ולאחר הסעודה
מותר ל יישב על כיסא עד זמן התחלת התענית ]משנ”ב ס”ק יח[.
ונשים נהגו להקל לא לשבת ע”ג הקרקע ]הגרשז”א זצ”ל הגה 5 .]
ב. דיני אכילה
ת”ב אסור באכילה, בשתיה, בסיכה, תשמיש המטה
ובנעילת הסנדל. וכל מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו
רואה בשמחתה ]שו”ע ססי’ תקנד. ועי’ בקרבן נתנאל מו”ק פ”ג
סק”ט[ דין ת”ב דינו כאבלות על שאר קרובים לאחר ג”י. ועי’
במג”א ]סי’ תקנט סק”ח[.
זמני הצום : ת”ב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלים אלא
מבעוד יום, ובין השמשות אסור כיוה”כ. ]שו”ע סי’ תקנג סע’
ב[, בין בכניסתו ובין ביציאתו, אלא שא”צ להוסיף. ]מ”ב
סק”ג[.
שיעור אכילה בתעניות: ]שאם אכלו אינו נחשב מתענה[,
י”א שהוא ככותבת. ] בה”ל סי’ תקנד[. וי”א שהוא כזית. ]כן
משמע מהשו”ע רסי’ תקסח, וכן פסק המהר”ם שיק או”ח סי’ רפט. וכ”כ
בשבט הלוי ח”ד סי’ נו ד”ה ובאמת ו ח”ח סי’ קכח[ . ומסתבר כדעה
הראשונה. ]הגרשז”א זצ”ל שם פי”ג סוף הגה ט[ דלא מסתבר
שהחמירו חז”ל יותר מיוה”כ ]ועי’ בשד”ח מע’ בהמ”צ סי’ ב אות
טו שחילק מהא דהשו”ע הנ”ל[ . מ”מ לכל הדעות אסור לאכול או
לשתות אפי’ משהו ]משנ”ב סי’ תקסח סק”ה[.
מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
2
שיעור שתיה בתעניות: ] שאם שתהו אינו נחשב מתענה[
הוא מלא לוגמיו, ]שו”ע סי’ תריב סע’ ט לענין יוה”כ, וכ”כ המשנ”ב
סי’ תקסו סק”ה לענין שאר התעניות [.
טעה ואכל: מי שטעה ואכל צריך להשלים התענית וא”צ
להתענות יום אחר ]משנ”ב סי’ תקמט סק”ג. ועי’ בכה”ח אות ז[.
הפטורים מהצום : חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות.
]שו”ע סי’ תקנד סע’ ו ומשנ”ב סי’ תקנ סק”ד וכה”ח אות ז[.
חולי קורונה מאומתים : פטורים מהצום ויאכלו וישתו
כרגיל ] דלא גרע מחולה שאב”ס שפטור כנ”ל [, ואף אם אין
להם תסמינים ומרגישים טוב לגמרי פטורים, ומ”מ באופן
זה אם אינם בכלל קבוצת סיכון כלל, לכתחי לה אם אפשר
יאכלו וישתו לשיעורים . ] שמענו מרופאים שאף אם
מרגישים טוב לא יצומו כי לא ידוע בבירור שהצום לא יזיק.
וע”כ נר אה שפטורים מעיקר הדין, ומ”מ לכתח ילה יאכלו
וישתו לשיעורים וכמב ואר כעין זה בבה”ל סי’ תקנד ד”ה
דבמקום. והורו רבים מגדולי הפוסקם שליט”א, אם
התרפאו א לא שעדיין סובלים חולשה וכדומה פטורים
מהצום ויאכלו וישתו כרגיל.
חולה שיכול לצום עד חצות
חולה שרשאי לאכול אין חיוב עליו להתענות כלל:
דבמקום חולי לא גזרו רבנן ] אבנ”ז סי’ תקמ[. ואף אם הוא
חולה קצת שפטור מלצום בת”ב נדחה אינו צריך להתענות
]הגרשז”א זצ”ל הליכ”ש ת”ב פט”ז אות ד והגה ט. וכן פסק הגריש”א
זצ”ל הל’ ומנהגי בהמ”צ פ”ז הגה 18 במקום שיש קושי לעשות כן[.
ומ”מ אם יכולים להתענות איזה שעות והדבר אינו גורם
נזק כלל , יעשו כן, אכן אם גם זה קשה להם לא יתענו כלל
]בית הלל יו”ד סי’ רסה סע’ ד, הביאו השע”ת סק”ז ומשנ”ב ס”ק יד
לענין חיה תוך ל’. וכן פסק הגרשז”א זצ”ל שם הגה ד לענין מעוברות
ומניקות[. ומ”מ ראוי שלא יאכלו להתענג במאכל ובמשתה,
אלא כדי הצורך בלבד. ]שו”ע סי’ תקנד סע’ ה[.
יכול לצום כמה שעות – לצום ביום או בלילה
י”א שיולדת או חולה שאינו יכול להתענות כל הלילה וכל
היום, אך מקצת הלילה או היום יכולים להתענות , עדיף
שיתענה ביום ולא בלילה ] נזירות שמשון סי’ תקנב[. ויש
חולקים שיש להתענות בלילה שעדיין לא נקרא חולה לענין
זה, כיון דאין לו צורך כלל לאכול , וכלשון השו”ע “חולה
שצריך לאכול וכו'” , וכן עיקר ]הגריש”א זצ”ל הל כות ומנהגי
בהמ”צ פ”ז הגה 21 .וכן משמע מסתימת הפוסקים הנ”ל[.
לאכול פחות פחות מכשיעור: י”א שחולה שאב”ס א”צ
לאכול ולשתות בשיעורים בת”ב ] כן מוכח מהגרע”א ק’ סי’ כד [.
וי”א דלא הותר לו אלא כדי צרכו וחיותו, ואם די לו בשתיה
לא יאכל, וג”כ ל א יאכל ולא ישתה יותר ממה שצריך ]חת”ס
סי’ קנז[. ואי סגי ליה באכילה או שתיה פחות פחות
מכשיעור, אסור לו לאכול יותר ]מהר”ם שיק סי’ רפט[ אף
אליבא דהחת”ס. מיהו בתשובה שלאחר מכן ]סי’ רצ [ סתר
המהר”ם שיק דבריו, ונקט דפחות פחות מכשיעור א”צ ,
]ועי’ במהרי”ל דסקין קו”א סי’ ה ‘ אות עה, ובתשובות והנהגות ח”ב סי’
רסא[, והעיקר כדעה הראשונה, כן משמע מסתימת
הפוסקים וכן דעת הערוה”ש ] סי’ תקנד סע’ ז, השבט הלוי ח”ד
סי’ נו ד”ה זה, החזו”א תורת היולדת פמ”ח הגה ט, והגריש”א זצ”ל
קע”מ עמ’ עז [.
בריא שרשאי לאכול בת”ב ע”מ למנוע חולי: י”א שחייב
לאכול פחות פח ות מכשיעור ] הגריש”א זצ”ל מנהגי בהמ”צ קארפ
פ”ז הגה 16 אליבא דהבה”ל סי’ תקנד ד”ה דבמקום[. וי”א שא”צ
שיעורים , וכן נראה עיקר. ]שבה”ל ח”ד סי’ נו ד”ה זה וח”ט סי’
קלא אות ג, עיי”ש איך שביאר דברי הבה”ל וכדבריו מבואר להדיא
בפתחי עולם שהוא מקור דברי הבה”ל. והכי מסתבר שאם היה חובה
לעשות כן היה כותב זאת להדיא במ שנ”ב[. ובת”ב דחוי ודאי א”צ
להחמיר כיון דקיל טפי. וכן משמעות הפוסקים .
חולה שאוכל פת בת”ב: נוטל ידיו כרגיל, והיינו כל ידיו .
]הגרשז”א זצ”ל הליכ”ש פט”ז אות ה[.
אמירת נחם בברכת המזון: מי שאכל בת”ב, י” א שיאמר
נחם בב רכת בונה ירושלים , ואם לא אמרו אינו חוזר ]רמ”א
שם, ומשנ”ב סק”ה[. וי”א שאין לאומרו כלל ]כן הביא המשנ”ב
סק”ה [. ולמעשה יש לאומרו ] הגרשז”א זצ”ל אוצר הברית פ”א
סי’ ה הגה ז, והאור לציון ח”ג פכ”ט אות ז כתב שמי שאומרו יש לו על
מה לסמוך[. אולם קטנים א”צ לאומרו ]הגרשז”א זצ”ל פט”ז הגה
.]16
ג. דיני רחיצה
רחיצה אסורה בת”ב : אפי’ בצונן, ואפי’ חלק מגופו בלבד
]שו”ע סי’ תקנד סע’ ז[ . ולא נאסר אלא רחיצה של תענוג ]שו”ע
שם סע’ ט[.
אם היו ידיו מלוכלכות: או שאר מקומות בגופו, מותר
לרחוץ להעביר הלכלוך, שאינו אסור אלא רחיצה של תענוג
]שו”ע שם סע’ ט, ומשנ”ב ס”ק יט[. ולא יט ול כל ידיו אלא לפי
הצורך להעביר הלכלוך ]שו”ע שם[. ולכך רשאי לרחוץ ידיו
להגנה נגד וירוס ה קורונה.
מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
3
רחיצה בגרמא: נשים המבשלות וצריכות לרחוץ מאכל,
אף שממילא רוחצות גם ידיה ן מותר. ]שו”ע שם סע’ ט, ומשנ”ב
ס”ק יט[.
שימוש באלכוהול ג’ל ]gel or alcohol :]מותר לרחוץ ידים
לצורך חיטוי, וע”כ מותר לשט וף ידים בסבון או באלכוהול
ג’ל ע”מ למנוע חשש הדבקות של נגיף הקורונה ]דאין זה
בכלל רחיצה של תענוג ולכן שרי [.
רחיצה במקצ ת מים : לאחר שניגב ידיו ועדיין עליהן יש
לחות קצת, רשאי להעביר ידיו על פניו או כיון שאין הלחות
טופח ע”מ להטפיח ]שו”ע שם סע’ יא, ומשנ”ב ס”ק כב[. ואם
דרכו לרח וץ עיניו במים כשיש עליהן לפלוף, רוח צם ואינו
חושש, דהוה ליה כטיט וכצואה שרוחץ כדרכו ]שו”ע שם[.
רחיצה ב מגבת רטובה: מותר לשרות מפה במים בערב
ת”ב ומוציאה מן המים והיא מתנגבת עד שאין בה טופח
ע”מ להטפיח, אבל בלא”ה אסור, ומקנח בה פניו ידיו
ורגליו, אפי’ אינו עושה רק לתענוג, כיון שהיא נגובה ]שו”ע
סע’ יד, ומשנ”ב ס”ק יט[.
רחיצת הפנים: איסטניס וצריך לקנח פניו במים ואין דעתו
מיושבת עליו כל היום עד שיקנח במים, רשאי, אבל שאר
כל אדם אסור ]משנ”ב ס”ק כב [.
מצטער מהזיעה וריח נודף ממנו: יש מי שאומר שאף
המצטער בזיעה הרבה וריח נודף ממנו, לא ירחץ עצמו ,
שהרי יכול להי שאר בביתו ]אור לציון פכ”ז הגה ה[. אבל יכול
להשתמש בדיאודורנט להעביר הריח.
רחיצה לצורך פרנסה: ההולך לשמור פירותיו, עובר במים
עד צו וארו ואינו חושש, אבל בחזרה אסור ]שו”ע סע’ יג[.
והתירו בזה מפני הפסד ממון וע”כ בחזרה שאין בו משום
הפסד אסור ]משנ”ב ס”ק כה [.
רחיצה לצורך רפואה: כגון הבא מן הדרך ורגליו כהות,
מותר לרחוץ במים ]שו”ע סע’ יד[, כי אין זו רחיצה מחמת
תענוג אלא לרפואה ]משנ”ב ס”ק כו[.
כלה תוך שלשים יום מ החתונה: כלה כל ל’ יום אחר
נשואיה מותרת לרחוץ פניה כדי שלא תתגנה על בעלה
]משנ”ב ס”ק כט [.
בעלי ברית מילה: ת”ב שחל להיות בשבת ונדחה ליום
ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ
]שו”ע סי’ תקנט סע’ ט[, והיינו מנחה גדולה אחר חצות היום
]משנ”ב ס”ק לז [ . ובכלל בעל י ברית הם: אבי הבן, הסנדק
והמוהל.
רחיצה לצורך מצוה: כגון אשה הצריכה לעשות הפסק
טהרה, אין לה לרחוץ כל גופה ללבישת לבנים אלא תרחץ
פניה של מטה לבד ]שעה”צ סי’ תקנא אות לה[.
טבילת מצוה : אין אישה טובלת בת”ב ]שו”ע סי’ תקנד סע’ ח[ .
וכתב המשנ”ב ]ס”ק יח[ שתתרחץ ותחוף ערב ת”ב, ולמוצאי
ת”ב חופפת מעט קודם הטבילה דבעינן סמוך לחפיפה
טבילה. והמנהג שחופפת מוצאי ת”ב, אם לא בשעת
הדחק, ] עי’ בסד”ט סי’ קצו ס”ק יא, ובששבה”ל שם אות ב[. ובמקום
דוחק גדול י”א שמותר לחוף בת”ב ביום ולטבול בערב כיון
דאינה רחיצה של תענו ג. ויש לעשות שאלת רב ]עי’ בשו”ת
זכרון יהודה ח”א סי’ קעו, והביאו בששבה”ל סי’ קצו אות ב ד”ה בשו”ת[.
לרחוץ הקטנים: ילדים שיש צורך לרחצם מותר לרחצם
כרגיל , כי ה קטנים אינם בכלל איסור רחיצה , ואף בתשעת
הימים שנהגו להחמיר היינו רק ברחיצה של תענוג, וא ע”פ
שממילא הגדול רוחץ ידיו.
נטילת ידים שחרית : נוטל אדם ידיו שחרית כיון ששורה
עליהם רוח רעה, לכן נחשב כ מלוכלכות שמותר לו לרחצם
]שו”ע סי’ תקנד סע’ י[. אלא שיש מפקפקים בזה שא”א לברך
על נט”י זו שאין עליה שם רחיצה, וע”כ יעשה צרכיו ויטול
ידיו ואז יברך ענט”י, משום תפלה ]משנ”ב ס”ק כא. ועי’ בכה”ח
אות נ שכתב שמנהג העולם לברך כפסק השו”ע[. אך אין ליטול את
כל היד אלא עד קשרי אצבעותיו ]שו”ע שם[ , ומ”מ א”צ
לצמצם בדיוק עד קשרי אצבעותיו ]חזו”א דינים והנהגות וארחות
רבנו[.
הנוהג ליטול ד’ פעמים : הנוהג ליטול ד”פ בבוקר רשאי
לנהוג כן אף בת”ב ] כה”ח אות ח [.
נט”י אחר יציאתו מבית הכי סא: אם הטיל מים או עשה
צרכיו ואין דעתו להתפלל, נחלקו הפוסקים אם רשאי ליטו ל
ידיו ] עד קשרי אצבעותיו [, ועל כן נכון ליגע בחלק המכוסה
בגוף כדי להתחייב נטילה, כי אז רשאי לכו”ע ליטול ידיו עד
קשרי אצבעותיו ]עי’ בשו”ע סי’ תריג סע’ ג, ובמשנ”ב ס”ק ד,
ובערוה”ש סע’ ג[. ועי’ בביאור הלכה ]סי’ תריג ד”ה ואם[ שמצדד
שאף אם יצא מבה”כ קבוע אין ליטול ידיו. אלא דשם מיירי
לענין יוה”כ דחמיר טפי כמבואר שם. ]דעת הגריש”א זצ”ל
אשרי האיש פע”א אות ז להחמיר בזה[.
הנוהג ליטול ג”פ לאחר עשיית צרכיו : רשאי לנהוג כן גם
בת”ב עד מקום קשרי אצבעותיו ]מטה אפרים סי’ תריג אות ה,
והגרשז”א זצ”ל שם אות ג[ .
מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
4
ד. דיני סיכה
ת”ב אסור אף בסיכה ]שו”ע סי’ תקנד סע’ א[. ואסור לסוך אפי’
אבר אחד ]משנ”ב ס”ק כט [. וסיכה הוא בדבר שדרכו לסוך בו
כגון בשמן או בחלב בבורית וכה”ג ]משנ”ב ס”ק כח [. וכן
מריחת קרמים ]cremes ]בכלל איסור סיכה ]הגריש”א זצ”ל
אשרי האיש פע”א אות ט[.
כלה תוך ל’ יום מהחתונה: מותרת לסוך פניה כדי שלא
תתגנה על בעלה ]משנ”ב ס”ק כט[.
סיכת דיאודורנ ט ]deodorant :]מותר להשתמש בו
במקומות הזיעה, וגם בבושם העשוי להעביר ריח מותר ,
אם יש צ ורך גמור ]הגרשז”א זצ”ל הליכ”ש פי”ד סוף הגה 56 . ]
איפור: אסור לאישה להתאפר בת”ב ]האג”מ, נטעי גבריאל
ביהמ”צ ח”ב פע”ג אות ה[, וטעמו משום שיש בזה משום סיכה.
ובשו”ע ] יו”ד סי’ שפא סע’ ו[ א וסר איפור בז’ ימי אבלות.
תכשיטים : מדינא מותר לאשה ללבוש תכשיטים של חול ,
אבל לא של שבת וימי שמחה, אלא שהמנהג הפשוט שלא
להתקשט ]עי’ שעה”צ סי’ תקנד אות מד. ועי’ עוד בא”א מבוטשאטש
רסי’ תקנא. וכ”כ בנטעי גבריאל ח”ב פע”ג אות ח[. ומ”מ הטבעת
שרגילה ללבוש אין שום מנהג להחמיר ]נטעי גבריאל שם[.
ה. נעילת הסנדל
ת”ב אסור אף בנעילת הסנדל [שו”ע סי’ תקנד סע’ א]. איסור
נעילת הסנדל, הוא בשל עור דאי לא כן לא נקרא נעל, ועל כן
אם הוא של בגד או של עץ או של שעם [פי’ קליפי עץ] וגמי,
מותר [שו”ע סי’ תקנד סע’ טז‘, ומשנ”ב ס”ק ל[ .
נעל מעורב בעור: נעל מחומר שאינו של עור אבל מחופה הוא
בעור מלמעלה, אס ור ]שו”ע סי’ תקנד סע’ טז, ומשנ”ב ס”ק ל[ . ואף
דהשולים הם ג”כ של עץ מ”מ אסור. וה”ה אם השולים הם של
עור אסור ]משנ”ב ס”ק לא[ . ומ”מ נעלים סינטטיות שרק הרצועות
מעל כף הרגל עשויות מעור, מותר לנועלן באופן שרצועות
העור אינם נוגעים ברגליו ]הגריש”א זצ”ל אשרי האיש פע”א אות יב [.
מנעלים שאינם של עור: אם הם נוחים ביותר , יש מקום
להחמיר שלא לילך בהם ]עי’ בשע”ת סי’ תקנד ס”ק יא[. וכן פסקו
הגרשז”א זצ”ל שם אות ד ובעל השבט הלוי ]מבית לוי חי”ג עמ’
מא[.
נעלים הנראים נעלי עור : נעלים סינטטיות דמויות עור מ ותר
לנועלם משום שבזמנינו אין בהן משום מראית העין, כי כולם
יודעים שיש נעלים כאלו בשוק ]הגריש”א זצ”ל אשרי האיש פע”א אות
יב[.
מדרסים מצופים עור: אין להשתמש בת”ב במדרסים ממתכת
וכדו’ המצופים בעור ]הגריש”א זצ”ל שם אות יב[ .
היוצא לדרך מותר לו בנעילת הסנדל: וכשיגיע לעיר יחלצנו
]שו”ע סע’ יז, ומשנ”ב ס”ק לא[. וכל זה כשהולך ברגליו למרחקים.
והתירו משום שהוא טורח גדול לילך יחף דרך רחוק ] וטוב שיתן
קצת עפר במנעלים [, אבל כשהולך למקום קרוב ] ואין בדרך
טיט וכדו’ [ או שהולך בכלי תחבורה וכדו’ אסור ] משנ “ב ס”ק
לד [.
חובת חינוך: מעיקר הדין אין חובה לחנך הקטנים בנעילת
הסנדל בת”ב ]חכ”א כלל קנב אות יז, משום שהוא דבר שיש בו צער,
והביאו הדברי יציב או”ח ח”ב סי’ רלו[ . ומ”מ בזמנינו ששכיח נעלי גומי
נוחים ראוי לחנכם ]הגרנ”ק זצ”ל יד לבהמ”צ. ועי’ בארחות רבנו ח”ב עמ’
קמ שכן נהגו בבית הגריי”ק זצ”ל. וכן דעת הגריש”א זצ”ל אשרי האיש פע”א
אות יד. ומ”מ י”ל דליכא חיוב כי מעיקרא לא גזרו רבנן, עי’ בחכ”א שם[.
ו. שאלת שלום
שאלת שלום לחברו אסורה בת”ב ]שו”ע סי’ תקנד סע’ כ[,
וכן “בוקר טוב” אסור ]משנ”ב ס”ק מא[. וה”ה שאלת “מה
שלומך” או “איך אתה מרגיש” ששואל אדם לחברו משום
דרך ארץ, אסור ]הגרשז”א זצ”ל שם הגה 30 .]והדיוטות שאינם
יודעים ונותנים שלום, משיבים להם בשפה רפה ובכובד
ראש ]שו”ע סע’ כ [. וטוב שיודיע לו שהיום אסור ליתן שלום
ולא יהיה לו איבה עבור זה עליו ]משנ”ב ס”ק מב[ .
ברכת מזל טוב: מברכים ברכת מזל טוב בת”ב [הגרשז”א
זצ”ל שם פט”ו הגה 30 .וכן הוא בגשר החיים פכ”א אות ז ס”ק ז]. ואף
בלחיצת היד שרי [הגריש”א זצ”ל ישא יוסף ח”א סי’ קיז].
נתינת מתנה: אסור לשלוח מתנה לחברו בת”ב [משנ”ב שם
ס”ק מא[. אבל לעני ובפרט כשהוא ת”ח מצוה יש בדבר,
כ”ש אם שולח מעות להוצאת בני ביתו, ובלאו הכי כבר
נהגו בכל תפוצות ישראל לחלק צדקה לעניים בת”ב ]כה”ח
אות צא[.
מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
5
טיול : אין לטייל בת”ב כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות ראש
]שו”ע שם סע’ כא[. ומ”מ מותר לקחת את הילדים קטנים
לגינת שעשועים וכדומה על מנת להעסיקם ואין זה בכלל
טיול כי לצורכם הוא עושה ] פשוט[.
ז. ישיבה על הקרקע
ליל ת”ב ויומו, יושבים על הארץ עד תפלת מנחה ]שו”ע סי’ תקנט
סע’ ג[, ונוהגים להקל בזה לאחר חצות היום ]רמ”א שם [.
ספסלים נמוכים: מותר לשב ת על ספסל נמוך למי שקשה לו
לשבת על הארץ ]משנ”ב ס”ק יא[. וכל שיושב בגובה של עד ג”ט
מותר ]דעת תורה יו”ד סי’ שפז[. ועיי”ש שכתב דכל זה דוקא כשאין
חלל מלמטה, אבל אם יושב על כיסא , ויש חלל מלמטה אז כל
שיש חלל טפח הוי הפסק ולא חשיב שיושב על הארץ. וא”צ
לדקדק בספסלים נמוכים שיהיו גובהם פחות מג”ט, אלא
העיקר שיהיו נמוכים מהרגיל ]חזו”א ארחות רבנו ח”ב עמ’ קלח,
והגרשז”א זצ”ל, ויש מפוסקי ספרד שהורו לשבת בגובה פחות מטפח, הבן
איש חי דברים אות כ, והכה”ח סי’ תקנב אות מ. ועי’ בגשר החיים פ”כ אות
ה’ ס”ק יא[.
ישיבה בכלי תחבורה: מותר לנסוע במכונית, אוטובוס וכדו מה
אע”פ שצריך לשבת כדרכו ]הגריש”א זצ”ל אשרי האיש פע”א אות טז[.
ומ”מ בנסיעה באוטובוס אם אין מקום דחוק ויש אפשרות
לעמוד ואין הנסיעה ארוכה מדי, ראוי לעמוד . ומ”מ א”צ לה ימנע
מנסיעה כאשר אין אפשרות לעמוד ]הגרשז”א זצ”ל שם אות ו[.
ח. עשיית מלאכה
מנהג להימנע מעשיית מלאכה: מקום שנהגו לעשות מלאכה
בת”ב עושים, במק ום שנהגו שלא לעשות אין עושים אפי’
בלילה, ובכל מקום ת”ח בטלים, וכל הרוצה להחמיר ע”ע
להתנהג כמנהג הת”ח רשאי ]שו”ע סי’ תקנד סע’ כב, ומשנ”ב ס”ק
מג[. ולא נהגו באיסור מלאכה כי אם עד חצות ]רמ”א שם[.
והנוהגים שלא לעשות, עושים כן שלא להסיח דעתם מהאבלות
]משנ”ב ס”ק מג [.
מלאכה ארעית: במקום שנהגו להחמיר, נוהגים להימנע מכל
מלאכה שיש בה שיהוי קצת, אפי’ מעשה הדיוט, אבל דבר שאין
בה שיהוי, כגון הדלקת נרות וכדומה, מותר ]רמ”א שם [.
מלאכה ע”י עכו”ם: אפי’ במקום שנהגו שלא לעשות, מותר ע”י
אינו יהודי, אפי’ בביתו ]שו”ע סע’ כב[ . ואם א”א ע”י גוי מותר
לעשותה בעצמו כמו בחוה”מ ]משנ”ב ס”ק מז [. אכן לבנות בנין
דאוושא מילתא , אסור אפי’ ע”י עכו”ם ]משנ”ב ס”ק מו[. ואם עושה
בקבלנות ע”י גוי מותר ]משנ”ב סי’ תקנא ס”ק יב[.
מלאכת דבר האבד מותרת : כדין חולו של מועד ]שו”ע סע’ כג.
ועי’ בערוה”ש סע’ כא שכת’ דמטעם זה כשחל יום השוק בת”ב אנו מתירים
לאופים לאפות לחם בבוקר כדי שיהא מוכנים ליום השוק, דגם זה הוי כדבר
האבד. וכן ביריד או שיירות באים מותר לקנות מהם אפי’ במקום שאין עושים
מלאכה, וכ”ש למכור, אך מה שיכול לעשות בצנעא יותר טוב, ע”כ [.
פרקמטיא : פרקמטיא להרווי ח ולהשתכר במקום שנהגו שלא
לעשות מלאכה אסור, ובמקום שנהגו לעשות מותר , אלא
שממעט, שאפי’ משנכנס אב ממעטין מלישא וליתן ]שו”ע סי’
תקנד סע’ כב[, ולאחר חצות שרי ]עיי”ש ברמ”א, ושם מיירי לענין
מלאכה, אלא שבשו”ע משמע שהא בהא תליא, וכן מבואר במשנ”ב ס”ק מט[.
פרקמטיא אבודה: אף במקום שנהגו לאסור פרמקטיא, אם יש
יריד מותר למכור משום שהוא דבר האבד, וכמו כן מותר לקנות
מהם ע”י עכו”ם אפי’ קו דם חצות, אבל ע”י עצמו יש להחמיר
אם הוא בפרהסיא ולרבים ]משנ”ב ס”ק מח, וביאור הלכה שם,
ובמשנ”ב שם כת’ שלא יעשה בעצמו משום היסח הדעת מהאבלות. ויש
ליישב הטעמים, ואכמ”ל[.
סימן ברכה: כל העושה מלאכה בת”ב אינו רואה סימן ברכה
מאותה מלאכה ]שו”ע סי’ תקנד סע’ כד [. ואפי’ במקום שנהגו
לעשות, ואף לאחר חצות, אלא שכל זה דוקא כשקובע עצמו
למלאכה ומסיח דעתו מהאבלות . וע”כ אף שמותר לעשות
מלאכה ולישא וליתן אחר חצות לא ימשוך בעסקיו כדי שלא
יסיח דעתו מן האבלות ]משנ”ב ס”ק מט, ושעה”צ אות נג[.
קניית ומכירת דברי מאכל : נוהגים למכור ולקנות דברי מאכל
אף קודם חצות ]כה”ח סי’ תקנד אות קו[.
קייטנות ]camp day :]מותר לערוך קייטנה בת”ב ע”מ להקל
על הורי הילדים להתענות. ומ”מ אין על המארגנים לקחת
הכסף בתורת תשלום אלא בתורת מתנה ]הגריש”א זצ”ל תורת
המועדים אות כז[. ויקחם לפני או אחרי ת”ב שהרי אין נותנים
מתנות בת”ב.
מאורות השולחן דיני תשעה באב אורח חיים
6
ט. כיבוד הבית והצעת המיטות
אין מציעין המטות ואין מכבדין את הבית קודם חצות
]ערוה”ש סי’ תקנד סע’ כא[. ויש הנוהגים בעדות המזרח
ששוטפים ומסדרים את הבית בת”ב אחר חצות ל סימן
שמתכוננים לגאולה ]מועד לכל חי, פלאג’י, סי’ י ‘ אות פז[,
ובמבית לוי ] עמ’ מט[ כת’ ב שאין זה מנהג בני אשכנז.
שטיפת כלים: אין להדיח ולשפשף הכלים בליל ת”ב ]מקור
חיים ססי’ תקנד[, וע”כ יש להיזהר בת”ב החל במוצ”ש שלא
לשטוף הכלים שנותרו מסעודות שבת, אלא ישרה אותה
במים בלבד.
הכנת מזוודות וחפצים לצורך מוצאי ת”ב : אין להתעסק
באריזת חפצים וארגון נסיעה לצורך מוצאי ת”ב, כגון בחורי
ישיבות החוזר ים לביתם מוצאי ת”ב ]הגרשז”א זצ”ל הליכ”ש
פט”ו סוף הגה 45 .]
נטילת ידים לאחר הצום: יש ליטול ידים אחרי הצום ג”פ
לסירוגין עד סוף הפרק. ] לוח אר”י והגרשז”א זצ”ל שם הגה 15 .]
בשר ויין : לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד וכן הדין
בבשר ויין ]שו”ע סי’ תקנא סע’ ד, ומשנ”ב ס”ק לו[. מ”מ יש מבני
ספרד שנוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל
עשירי ויום עשירי. ]כן משמעות השו”ע סי’ תקנח. וכ”כ האור לציון
ח”ג פכ”ט אות כו, שכן יש לנהוג. ועי’ במועד לכל חי, פאלאג’י, סי’ י’
אות צב. אולם עי’ בבא”ח דברים אות טו, שהיו רגילים לאכול בשר מליל
עשירי[. ומנהג בני אשכנז להחמיר עד יום העשירי אחר
חצות היום ]רמ”א שם [.
י. קריאת התורה כשאין עשרה מתענים
קריאת ויחל: י”א שבת”ב אפי’ אין שם מתענים רק שבעה
והשאר אינם מתענים שהם אנוסים , שהם חולים יכולים
לקרות ויחל ]משנ”ב סי’ תקסו ס”ק יד[, וכן הוא המנהג, ]אג”מ
ח”ד סי’ קיג[. ומ”מ י”א שלכתחי לה אם אפשר יש לחזור אחר
עשרה מתענים ]כה”ח אות לב[. ואם אלו שאכלו , אכלו פחות
פחות מכשיעור, קוראים ויחל אפי’ אם כולם אכלו ]צי”א חט”ו
סי’ לב, ונש”א נשמ”א סי’ תקנט ס”ק ב[. ועי’ בזה בהלכות מצויות
לימי התעניות – גליון שי”ב.
עליה לתורה למי שאינו מתענה: י”א שאף הרשאי לאכול
בת”ב יכול לעלות לתורה ] חת”ס סי’ קנז[, וי”א שאינו עולה
]רע”א ק’ סי’ כד[. ועכ”פ במקום שהחולה אכל פחות פחות
מכשיעור, בכלל מתענה הוא ו עולה לקריאת התורה
]מרחשת ח”א סי’ יד אות ד, והגרשז”א זצ”ל נשמ”א סי’ תקנט סק”ב,
וסי’ תריט ס”ק טז, ושש”כ פל”ט הגה קכב[ .
עליה לתורה לבר מצוה בת”ב: נער שנעשה בר מצוה
בת”ב נכון לקרותו לעליה לתורה בתפילת מנחה ]הגרשז”א
זצ”ל הליכ”ש פט”ו אות ח, ובהגה 9 כיון שיש שמחה בעליה זו, והאב
מברך אחריה ברוך שפטרני[.
ברכת הגומל: אין לברך ברכת הגומל בת”ב ]עי’ שד”ח מע’
בהמ”צ סי’ ב’ אות ג, וכה”ח סי’ תקנט אות לח, שכתב שאין מן הראוי
לברך ביום זה לפני קהל ועדה ברכת הגומל. וכן פסק האור לציון פכ”ה
אות ד שאין לברכה[.
יא. רחיצה, תספורת, כיבוס ושאר דיני אבלות
מנהג בני אשכנז שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות
יום עשירי ]רמ”א שם[ .
פרישות : טוב לנהוג פרישה בליל יו”ד אם לא בליל טבילה או
יוצא לדרך או בא מן הדרך ]מ שנ”ב ס”ק ב[ .
חל ת”ב ביום חמישי: כשחל ת”ב ביום ה’ שאז יום עשירי הוא
ער”ש, מותר בכל זה לכבוד שבת ]משנ”ב ס”ק ג [ . וע”כ מותר
לכבס לצורך שבת, אבל שלא לצורך שבת וכדומה מסתבר
שאסור ]הגרשז”א זצ”ל הגה כז, ודלא כלוח אר”י שכתב שנוהגים איסור
בכיבוס, עיי”ש[ . ומ”מ במכונת כביסה אשר אין רג ילי ם לכבס בה
בגדים מעטים, אפשר להוסי ף גם כביסה שלא לצורך שבת
]הגרשז”א זצ”ל שם[ . וי”א שמותר אף שאינו לצורך שבת ]שבט הלוי,
מבית לוי בהמ”צ, הגרנ”ק זצ”ל קע”מ פ”ח הגה מב[. ולבישת בגדים
מכובסים מותרת מהיום לכבוד שבת או לאחר חצות אף שלא
לצרוך שבת ]הגרנ”ק זצ”ל שם[ .
טעימה לפני קידוש הלבנה : לפני שמקדש הלבנה צריך לטעום
ממאכל. ואם בידו לקדש הלבנה בצבור , יכול לקדש עמהם אף
שלא טעם מש ום ברוב עם הדרת מלך. ]משנ”ב סי’ תכו ס”ק יא,
ושעה”צ אות ט[.
לבישת נעלים של עור: במוצאי ת”ב צריך ליזהר שלא לקדש
בלי מנעלים ]משנ”ב סי’ תכו ס”ק יא[. וגם ההולכים בנעלי גומי
וכדומה עליהם להחליף נעלים קודם קידוש לבנה ]הגרח”ק
שליט”א אשי ישראל פ”מ הגה נא[.