הקדמה לסדר ]משיחות קודש[

מאורות השולחן פסח על המועדים 1 הגדה של פסח הקדמה לסדר ]משיחות קודש[ מובא בגמ’, שבעת יציאת מצרים נראה להם הקב”ה לישראל כבחור, ובעת מתן תורה נראה להם כזקן. ויש להבין מהו הענין הזה של בחור וזקן? כשבני ישראל יצאו ממצרים היה צריך להוציאם יותר בבחינה הרוחנית והרעיונית ממצרים, אחר שהיו שבויים ברעיון של פרעה. ובשביל זה השפיע להם הקב”ה מוחין דגדלות. מהו מוחין דגדלות? ידוע בספרים הק’ כי ישנם כמה בחינות באדם, הן בעת שהוא גדל והן בחיי היום יום שלו בקשר שלו כלפי הבורא ית’, ודבר זה נמצא אף בכל הבריאה כולה, והוא נקרא ‘מוחין’. יש מושג הנקרא מוחין דגדלות ויש מצבים של מוחין דקטנות. ולמשל ילד כשהוא נולד הוא בבחינת מוחין דקטנות וכשגדל ונהיה לבחור נוסף לו מוחין אך עדיין אינו דומה לאיש… אח”כ ישנה בחינה של מוחין בעת שהוא נישא ונהיה לאיש ודרגה נוספת היא מעל לגיל ארבעים, וכו’. ובס”ד נבאר כעת רעיון זה על תילו הקדושת לוי זי”ע בונה את היסוד הזה: עפ”י מהלך מיוחד אותו הוא מבאר בפרשת יתרו: הרמב”ן מקשה מדוע כתוב בתורה ” אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”… הלא אם רוצים לתאר את גודלו ותוקפו של הקב”ה, מוטב היה שהתורה תכתוב, “אשר בראתי שמים וארץ”, כי בריאת שמים וארץ הינה בכל העולמות והקב”ה מחיה אותם בכל רגע, והוא תיאור הרבה יותר גדול מאשר נס מצרים שהיה נס פרטי במקום מסוים ובזמן מסוים? ומתרץ הקדושת לוי כלל גדול: בעבודת הבורא ית”ש , כי בני ישראל מחויבים להאמין בב’ תורות, תורה שבכתב ותורה שבע”פ. ואם אמנם תורה שבכתב נמסרה לנו בסיני אש שחורה ע”ג אש לבנה, הרי שתורה שבעל פה, נמסרת עדיין עד עצם היום הזה. כפי שכתוב שמשה רבינו קיבל בסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וכל זה כדי להראות לנו כמה חביבים אנו לפניו ית’ שיכולים אנו כביכול לחדש בתורה הק’, וזו היא תורה שנמסרה מסיני. עפי”ז יבואר גם שכשם שמפרשים הצדיקים את התורה כן יקום! ולפי רצון הצדיק כן מתנהגים כל העולמות. ומקשה הרבי מברדיטשוב זי”ע כיצד באמת יכול הצדיק לשנות את מצבו של מי שמגיע אליו לבקש עצה וברכה? ומבאר מפני שאותו אדם שנגזרה עליו גזירה היא אך ורק בעולם שלו. אך כשמגיע לצדיק ונכנע בפניו, אז הוא נכנס כביכול לעולם של הצדיק שגוזר בכוח התורה שלו, תורה שבעל פה שמתחדשת בכל רגע ובורא בזה שמים וארץ חדשים וממילא מתבטלת הגזירה. אך הקדושת לוי מוסיף ביתר עומק: כי ישנם ב’ מצבים כפי שביארנו בתחילה. האחד הוא לחיות במוחין דגדלות – והוא לעבוד את הקב”ה מפני שאיהו רב ושליט, הקב”ה הוא החזק והשולט בעולם. וכל התענוג של האדם הזה הוא עצם העובדה שהוא מקושר לה’. ומאמין בכל רגע ובכל מצב שעובר עליו שהכל אמונתו יתברך, ולא שם ליבו לכל הטובות שיוצא לו מזה, וכל ההשפעות שיש לו מזה הן לטוב והן למוטב, בגשמיות או אף ברוחניות הם כאין וכאפס לעומת עצם הקשר שלו לה’ ודביקותו באמונה בה’ בכל המצבים, והוא הנקרא ‘מוחין דגדלות’. וכמו הפתגם הידוע שאומרים משמו של הבעש”ט הק’: “טוב לו למי שלא נברא כלל, אך טוב כפליים למי שנברא כבר בעולם הזה אך אינו נמצא בו”. כלומר תלוי איך מתבוננים בכל דבר, כשמשהו מציק לאדם, יכול לראות זאת כמציאות בפני עצמה ]כפי שאנו רואים בדרך כלל[, ולפחד ממנה או להישבר ממנה ולהתייאש וכו’. אך מנגד אדם יכול לעבוד על מידותיו ולהפוך את מחשבתו שאין זה מציאות אלא סיבה מאת ה’ לעורר אותו לחיות בדביקות עם ה’. א”כ כעת נברר: אם אדם מחפש את העבודת ה’ כדי שלא יהיו לו צרות או כדי שיקבל “ובצדק” את מה שחסר לו, הרי שעובד את ה’ במוחין דקטנות .אך אם מחפש להגיע לקשר עם הבורא ית’, ולא משנה לו באיזה מצב אם טוב ואם להיפך, זהו לחיות דביקות בה’ במוחין דגדלות. משום שהוא מאמין שהכל זה לטוב לו, ומציאות שהגיע מזה לקשר עם ה’, מאורות השולחן פסח על המועדים 2 שזהו הטוב האמיתי. ממילא מובן היטב כי הצדיק שחי כל דבר לראות דרכו את הדביקות בה’, יכול ממילא לבטל את הגזירה כי כל הגזירה הייתה כדי שהיהודי יתעורר דרכה לראות את מציאות ה’ ולא שיהפוך את המציאות לסיבה, ועתה שעל ידי הצדיק הגיע לזה ממילא מתבטלת הגזירה. וכן מבאר המגיד מקוז’ניץ זי”ע את הפסוק: ” זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר” , ידוע בספרים הק’ שישנם כמה מצבים של קשר עם ה’. למשל אם שני אנשים מדברים איש אל רעהו, זהו בחינת פנים בפנים, אך אם יפנה האחד את גבו לשני זהו גם סוג של קשר אך רחוק יותר הנקרא בספרים הק’ פנים באחור… מבאר האריז”ל הק’, שכשבנ”י הלכו במדבר היו עם הרבש”ע בבחינת פנים באחור, כלומר הם היו בחי’ אחור והקב”ה כשדיבר עימם היה בבחינת פנים. ומקשים כולם כיצד יתכן לומר דבר זה הלא דור המדבר היו דור דעה וכבר אמרו חז”ל, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל וכו’? מתרץ על כך המגיד מקוז’ניץ: ומגלה לנו יסוד גדול בעבודת ה’. “על אף כל ההתגלויות שהיו לבנ”י במדבר עדיין היה חסר להם בקשר עם הקב”ה, וזאת מפני שלא הגיעו לזה ע”י עבודה עצמית!” כשאדם עובד עבודה עצמית ומחפש את הקשר עם ה’ בין כשטוב לו ובין כשלא, אז הוא זוכה להגיע לבסוף לדרגה של פנים בפנים. אך דור המדבר היו במצב של אחור, וכדי לקרוא להם היה הקב”ה נגלה להם בבחינת פנים, ומכיון שזה לא נבע מתוכם לכן זה נקרא פנים באחור .כעת מובן היטב מה שמחדש הקדושת לוי זי”ע, שביציאת מצרים נגלה להם הקב”ה כבחור – מפני שכל יציאתם ממצרים הייתה ע”י אותות ומופתים גדולים ונוראים, וממילא ראו את יד ה’ שטובה עליהם אך לא באו מחמת עבודה עצמית, והיו במצב של מוחין דקטנות. משא”כ במתן תורה הגיעו למצב שרצו לעבוד את ה’ נטו מחמת הקשר עם הבורא ולא בגלל איזה אמצעי של טובת הנאה וכדומה, ועל כן שם אמנם נגלה להם כזקן שהוא מורה על מוחין דגדלות. וכבר אמר ר’ זושא זי”ע שכשיגיע למעלה לא יבקש כלל שכר עבור זה שהיה בקשר עם ה’, כי קשר זה עצמו הוא שכר גדול שאין בלתו, אלא יבקש שכר עבור המעברים הקשים שעבר כדי להגיע לקשר זה… משום שכשאדם נמצא במוחין דגדלות כבר אינו חסר דבר. וממשיך הקדושת לוי ואומר: “כי מוחין דגדלות אע”פ שלפי הנראה יש לאדם צרה, אך בתוך מחשבתו וליבו אינו נחשב אצלו לצרה, כי ליבו נכון ובטוח כי בוודאי לא יגיע לו שום נזק, ומי שעובד את השי”ת במוחין דקטנות אזי כשבא עליו איזה מאורע מן המאורעות, נופל עליו פחד גדול שאפילו במחשבתו וליבו האי פחדא יתיב, ועי”ז מתגבר עליו כח החיצונים …”אם אדם חי את המעברים שלו כסיבות להתקדמות בעבודת הבורא, אזי הופך את ה’צרה’ ל’צהר’ או ל’רצה’ מלשון רצון, ע”י שמעורר בקרבו את הרצון להידבק בה’, וזה מאיר לו. אך אם חי במוחין דקטנות הוא בעצמו נותן כח לחיצונים לשלוט עליו. ולמשל בדוגמא שהבאנו לעיל כשמשהו מציק לאדם ורואה זאת כסיבה וחי באהבה לשני כאהבת דוד ויהונתן, ומהי אהבת דוד ויהונתן? הלא מצד הטבע היה שישנאו זה את זה, מפני שכל אחד רצה למלוך תחת השני. אך הם הגיעו דרך הכאבים הללו לחיות בדביקות בה’, וחיכו לראות כיצד יפול דבר. ותחת שישנאו אחד את השני, אהבו אחד את השני מפני שכל אחד הגיע לדביקות בבורא ע”י חברו. ועל כן קיימו בזה מצות ואהבת לרעך כמוך אני ה’, והפכו את המציאות לסיבה, ודרכה הגיעו למציאות האמיתית שהיא הדביקות בקב”ה. “ואהבת לרעך כמוך” – כיצד? ע”י שרואים בזה מציאות של “אני ה'”… אך אם אדם בוחר לחיות את המעברים שלו כמציאות ולשנוא את השני שמציק לו, אזי רואים משמים שלא השיג את המטרה ומשום כך ‘מגבירים’ לו את הסיבות כדי שסוף סוף יתעורר באמצעותם לידבק בבורא, ממילא האדם גורם לעצמו את כל זאת!!! וזה מבאר הקדושת לוי שמי שחי במוחין דקטנות הוא עצמו נותן כח לחיצונים לשלוט עליו. דוד המלך כותב בתהלים: “כל גוים סבבוני בשם ה’ כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם ה’ כי אמילם.” ממשיך הקדושת לוי לבאר הפלא ופלא, דוד המלך אמר כל גוים סבבוני – כל אומות העולם הם רק סיבות בשבילי ולכן בשם ה’ כי אמילם, כך אני מכרית אותם. וכמעשה הידוע מהבעש”ט הק’ ששמע פעם אריה נוהם ביער ונפל עליו מאורות השולחן פסח על המועדים 3 פחד גדול. עד שחשב הרבה זמן כי כל הפחד הזה הוא סיבה כדי שיפחד מאת ה’, וארי”ה אותיות ירא”ה, ולבסוף אחרי שהתבודד במחשבתו זו הרבה, גילה את האריה שוכב מת מנותח איברים… אך המשך הפסוק צריך לכאורה ביאור מדוע כפל בלשונו: סבוני גם סבבוני בשם ה’ כי אמילם? ומתרץ כי יש לפעמים שאדם עובר מעבר שגם המח שלו ‘נתפס’ במוחין דקטנות, וזה סבוני גם סבבוני, שגם אותי תפסו הסיבות הללו והפחידו אותי. ואז עבד על עצמו לדעת שגם שם זו הכנה למוחין דגדלות שחייב לבוא ע”י מוחין דקטנות קודם לכן. וע”י העבודה הזו העצמית זכה להגיע לבחינה של פנים בפנים כפי שביארנו. ולפי האמור מובן ג”כ: מה שכתוב שבליל פסח מגיעה הארה גדולה מאוד על כל האדם כפי שהייתה בעת יציאת מצרים, ולאחר מכן מסתלקת ההארה הזו ואז מתחילים לספור ספירת העומר כדי להחזיר את ההארה הזו עד חג השבועות. מפני שרוצים מאיתנו את העבודה העצמית שעל ידה מגיעים לקשר הרבה יותר חזק ומאיר מאשר במוחין דגדלות שמגיע שלא ע”י עבודה כלל. ונראה לפענ”ד לפרש : דה רי איתא בסידור האריז”ל אודות השמחה דליל פסח ]בארץ ישראל – בלילה הראשון, ובחוץ לארץ – בשני הלילות[, “שאין זמן שמחה כמו שמחת השכינה כמו בליל פסח.” ולכן, צריך כל יהודי להיות בדוגמא של מעלה – שיהיה בשמחה גדולה בשעת הסדר בדחילו ורחימו, ו עי”ז פועל שהשמחה תימשך עד למטה. וצריך שבמחשבה בדיבור ובמעשה כדי להמשיך האור של השמחה לנר”ן. בסידור האריז”ל שם מבואר גם הטעם לגודל השמחה בליל פסח שאין דוגמתה בכל השנה כולה, כי הלילה יש יחוד בכל העולמות כולם ואפי’ בעשייה, ולכן הוא ליל שימורים כי אין תפיסה כלל לחיצונים, וכיון שכל העולמות בשמחה, כי עתה יכול האצילות להאיר גם בעשייה, לכך שצריכים להיות בשמחה. והרי הקדושה היא בבינה שהיא העוה”ב העליון כי היא עולם החירות ]עיין מש”כ בסוד שבת הגדול[, והמלכות עולה עד לשם, כי יש יחוד בכל העולמות כמו שיהיה בשעת הגאולה השלמה, ולכן יש שמחה גדולה ומיוחדת לשכינה בליל הסדר. וגם אנחנו בליל פסח נמצאים ביסוד הבינה, וע”י השמחה אנחנו מושכים את החירות לעולם העשייה, כי יש יחוד גם באבי”ע ואפשר לזכות להארת אצילות בלי צמצום, ואז יהיה עת הגאולה בבי”א, ולכן אומרים השתא עבדי לשנה הבאה בירושלים. ביאור הסימנים ויש להבין מדוע המגיד נתן בדווקא י”ה סימנים לליל הסדר והם: ” קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה” . ונראה לפרש כי הם בגימטריה 4058 ,אשר הוא “טו”ב פעמים ע”ב” ]יוד הי ויו הי [, עם “טו”ב פעמים ס”ג” ]יוד הי ואו הי[, עם ” טו”ב פעמים מ”ה” ]יוד הא ואו הא[, עם ” טו”ב פעמים ב”ן” ]יוד הה וו הה[, עם שם הקדוש ” עלה” שהוא אחד מהע”ב שמות המעלה את העולה. וא”כ תכלית הסדר הוא תיקון כל העולמות כולם, כי הם כולם כלולים בשמות ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, ואין שום מציאות אחרת, ולכן צריך לכוון בדחילו ורחימו בשעת הסדר כי היא מלאכת הקודש ובניית העולמות. אומר המהר”ל: שזה ענין לבישת בגדים לבנים, בליל הסדר ,להורות שבלילה הזה אבינו שבשמים מקדש אותנו שנזכה לקדושת כהן גדול הנכנס לקודש הקדשים לפני ולפנים ממש, ונכנסו אל בתינו, כל הפמליא של מעלה, מלאכים ושרפים, נשמות צדיקים ,והעיקר “אני ה’ ולא אחר ,”עד שאין שום דיבורים בעולם הגשמי שיכולים לתאר ולספר מה שנעשה בתוך כל בית מישראל בלילה הקדוש והנפלא הזה של ליל הסדר, וכל מה שנדבר מזה, הכל רק “סימנים” בעלמא, – שזהו אחד מהעניינים של ה”סימנים” של ליל הסדר – ,להורות שהכל רק סימנים בלבד לדברים העצומים שנעשים בעולמות העליונים במשך השעות הקדושות של ליל הסדר”….מאורות השולחן פסח על המועדים 4 וכותב הגרצ”מ זילברברג בספרו שיחות התחזקות: …”לאחר מכן יש המתנה של היום טוב עצמו, שמתחיל מהלילה הקדוש של ליל הסדר ,שבלילה זה השם יתברך נותן לכל אחד את הכח של “הבן שואל”, ואת הכח של כהן גדול ,שהיה לו את כח התפילה בדרגה גדולה מאד ,וכתוב מצדיקים זי”ע, שבלילה זה אפשר לפעול דברים נפלאים עם כל בקשה, לפני מעריב, ובעת תפילת ערבית, ובהלל של מעריב, בכל “מן המיצר קראתי י-ה ,”ולאחר מכן בעת ההליכה אל הסדר, ובעת הסדר, בעת הסעודה, ההלל, ולאחר הסדר ,בכל בקשה אפשר לפעול דברים נפלאים ,שהרי בליל הסדר, פתוחים כל השערים למעלה, וממילא כל קול שבר ישראל זוכה לשלוח למעלה בלילה זה, הרי זה רכוש עצום ונפלא שזוכים לרכוש על כל השנה הבאה”. .. ויש לציין: שגימטרייה באותיות פשוטות מראה רק על החיצוניות הדברים, והיינו שרק בחיצוניות זוכה האדם לשפע אבל אינו באמת טוב לו, והטעם כי עשה המעשה כבהמה, מצוות אנשים מלומדה, בלי מחשבה ורצון פנימי, ולכך מידה כנגד מידה אינו מקבל אלא בחיצוניות. אבל המילוי מורה על פנימיות, כלומר, דכאשר האדם משתף את המחשבה לפעולה, אז זוכה שגם בפנימיות וגם בחיצוניות לשפע שרק טוב לו. ולכן בכל מצוות של הסדר יש להתבונן לפנ”כ ולעשות אותם עם לשם יחוד, ובדחילו ורחימו . קדש לכאורה צריך ראשית טהרה ואח”כ קדושה. הלויים היו צריכים טהרה ורק הכוהנים הנגשים אל ה’ היו צריכים להיות קדושים. ובין העזרה להיכל היו ט”ו מדרגות שהן כנגד המעלות שיש בין הטהרה לקדושה, א”כ איך נמצאים במצב של קדושה לפני שנטהר? והעניין היינו: כי הלילה בסוד הפסוק ” מקוה ישראל” שהר”ת ” מי” שהיא הבינה בשם קנ”א ]אלף הה יוד הה העולה ” מקוה” שהוא השם המטהר מכל טומאה וזוהמא[, ” יהו”ה מושיעו” ר”ת ” ים ” שהיא המלכות שממנה יונקים החיצונים בימי החול. אלא שהערב היא עולה עד לבינה למקוה העליון ונטהרת מכל זוהמא. וכן כל בן ישראל בשעת הסדר נטהר מכל זוהמא ע”י המקווה העליון, ואז שורה רוח קדושה מהגן עדן העליון. ולכן ” קדש ” עולה ” אדם, משה, דוד” , כי אדם בסוד יחוד העולמות, ומשה כמבואר בסידור האר”י הוא עולם האצילות, ודוד הוא מרכבה למלכות, וזה מורה יחוד שלם בכל העולמות, וזהו התיקון השלם. ואפשר לומר עוד דכנ”ל בהקדמה: הרי בליל הסדר עולים ליסוד הבינה שהיא עולם החירות ]עיין מש”כ בסוד שבת הגדול[, ושם הש ם קנ”א המטהר, ושם העוה”ב העליון, ולכן ” קדש ” עולה ” יהו”ה אחד ו שמו אחד” ]וגם: ” יוד הא ואו הא שמו אחד” [, והיינו שהעת מסוגל לחירות עולם. כי אז המלכות בתיקון שלם, והראיה כי ” כ”ז פעמים ט”ו” עולה ” קדש עה”כ” , והיינו שכל מציאות בעולם היא ע”י כ”ב אותיות התורה, והדינים הם ה’ אותיות “מנצפ”ך” , ובסה”כ יש כ”ז אותיות, ויש ט” ו מעלות להגיע לתיקון השלם, וזה ניתן לנו במתנה בליל הסדר, והבן. וכמבואר בספה”ק אמרי נועם: ” קדש ” נוטריקון ” קול דיבור שמיעה” שמבטל את ה” שקר” שהוא נוטריקון ” שמיעה קול ראיה ” , כי השקר אין לו כח הדיבור, ואפשר לזהות אותו, כי בפני כל מבקש להוכחה, משא”כ הקדושה היא בבחינת נעשה ונשמע. וי”ל דלזה נתן המגיד ט”ו סימנים, כי ” סימן” עולה 160 פעמים ט”ו עולה 2400 שהוא עמלק בקומה שלמה. והיינו שהלילה כוחות של עמלק בטלים ומבוטלים ואפשר לקיים ” פה סח” , בבחינת מה שעשו אבותינו במצרים ]שמות ב, כג[: ” וַיֵּאָ נְחּו בְ נֵּי יִשְ רָ אֵּ ל מִ ן הָ עֲבֹדָ ה וַיִזְ עָ קּו וַתַ עַ ל שַ וְעָ תָ ם אֶ ל הָ אֱֹלהִ ים מִ ן הָ עֲבֹדָ ה” . ויש עוד לומר: שהרי ” קדש ” עולה “וַיֹאמֶ ר מִ י לַ יהוָה אֵּ לָ י” , דכמבואר במדרש ]ויק”ר כד, ו[: כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וא”כ הקדושה היא בגדר ” סור מרע”, ולפ”ז א”ש מש”כ האמרי נועם, שהמילוי של קדש “קוף דלת שין” ]והיינו בלי לחשבן האותיות פשוטות[ עולה ממש ” סור מרע”. וזהו שאמרו חז”ל ]קידושין לט:[: ” ישב ולא עבר עברה הוי כאילו עשה מצוה” . ולכן המילוי של מרע “מם ריש עין ” עולה ” קודש” בבחינת הפסוק מאורות השולחן פסח על המועדים 5 ]ירמיה ב, ג[: ” קֹדֶ ש יִשְ רָ אֵּ ל לַ יהוָה רֵּ אשִ ית תְ בּואָ תֹה ” . ולכן רק חמישית בנ”י עלו ממצרים, כי ” חמושים” עולה ” קדש” דרק אלו שהחליטו להיות חלק אלו”ה ממעל זוכים לעולם החירות. לכן יש לכוון במחשבה ברורה ולומר הלשם ייחוד בפני כל מצווה של הלילה. וי”ל עוד: שהרי כש”כ כמה פעמים שע”י ענוה מבטלים כח היצה”ר כי ” ענוה” עולה ” סמאל” , והרי יש בזה עוד סוד כי ע”י ענוה אמיתית והיינו שהיא תוכו כבורו, כלומר בפשוט ובמילוי שמארה הפנים והחיצון ” ענוה, עין נון ויו הי” עולה ” קדש “, דזה מורה שעי”ז זוכה לקדושה עילאה. והסוד הוא לספר על כל כוס וכוס וכל מצה ומצה, כי הסימן הראשון ” קדש” והאחרון הוא ” נרצה” , והנה ” קדש ” עולה ” ג’ פעמים מצה “, ” נרצה” עולה ” ד’ פעמים כוס”. וכמו שנראה כל מלאכי חשמ”ל באים לסדר, ולכן ” קדש ” עולה ” מלאך רפאל” עם שתי אותיות. ורחץ וכמבואר בכוונות הנטילה הזאת: שיש לכוון 20 פעמים ” הי”, וזה עולה 300 שהוא שם אלהי”ם במילוי יודין כנודע ]אלף למד הי יוד מם[, והוא חשבון ” רחץ” עם שתים שמרמז לשתי אותיות ” הי” שיש לכוון. וגם בהכאה, יו”ד ]=20 ] פעמים ה”י ]=15 ]עולה 300 .ועי”ז מורידים הקדושה והטהרה לעולם העשיה, כי “עשיה” במילוי ” עין שין יוד הי” עולה 520 שהוא 20 פעמים יהו”ה, והבן. והיינו שכבר מתחילת הסדר בטלים ומבוטלים כל הדינים, ונלע”ד שכיון שהפ”ר והש”ך דינים מבוטלים אז מסוגל להתפלל בשביל חולים, כי כידוע מכוונת הברכה ” רופא חולי עמו ישראל” שהר”ת עולים רפ”ח, כי חולי אינו בא אלא בגלל אותם הדינים, והואיל ועתה הם בטלים ומבוטלים, אפשר בע”ה לתקן הרפ”ח של החולה. ואפ”ל עוד: שהרי דכמבואר באוצרות חיים לגבי כוונת המילה והפריעה, שהרי העובר כשנולד הוא בגדר “שד” וע”י המילה מורידים האות י’ שהיא אות ברית קודש ונעשה שד”י, שהוא האור מקיף ושומרו, וזהו בגדר המזוזה, שבפנים יש השם יהו”ה ומבחוץ שם שד”י. והנה ” ורחץ” עולה “שד”, כי ע”י החטאים נסתלקה האות יו”ד, וע”י שאנחנו בבינה שהיא עולם התשובה, אפשר להוריד שוב היו”ד ]שהוא יסוד דאבא כמבואר בכוונות המקוה, ולפ”ז יש ממש טהרה עילאה ע”י יסוד דאבא ויסוד דאימא, ולזה מכוונים ה”י בנטילה המורים על שם ע”ב וקנ”א שע”י נטהרים[ ואז האדם בצלם אלוקים כי נעשה שד”י. ואז זוכה לליל שימורים כי הוא יכול לעלות לבינה. ולפ”ז מובן מדוע נימולו לפני יציאת מצרים, כי א”א לזכות לגאולה בלי שם שד”י, כי א-ל שד”י עולה ” משה” שהוא גם הגואל האחרון, כידוע מר”ת הפסוק ]קהלת א, ט[: ” מַ ה שֶ הָ יָה הּוא שֶׁ יִּהְ יֶׁה” . כרפס ויש לפרש בזה הסימן: שהסוד הוא העלייה לבינה כשכ”ל, כי ” כרפס” עולה 360 שהוא ” ח’ פעמים אדם” להורות שהוא מגיע לספירה השמינית שהיא הבינה, והוא העוה”ב העליון עולם החירות כנ”ל ולכן עולה ” ח’ פעמים גאולה” . ואז זוכים להארת האור הגנ וז שיאיר לנו הגאולה השלמה, ולכן גם עולה ” אֵּ ל יְהוָה וַיָאֶ ר לָ נּו” כי ” לנו” עולה “אלהי”ם” וא”כ ע”י האור הגנוז המאיר מתבטלים כל הדינים שעל האדם. ויש לומר עוד: ע”פ הזוה”ק נח ]עו ע”ב[ שכתב: אבל בזמנא דאתי אבל לעתיד לבא מה כתיב ]צפניה ג, ט [: ” כִי אָ ז אֶ הְ פְֹך אֶ ל עַ מִ ים שָ פָה בְ רּורָ ה לִ קְ רֹא כֻלָ ם בְ שֵּ ם יְהוָה לְ עָ בְ דֹו שְ כֶם אֶ חָ ד” פי’ שתחילה יתוקן הלשון, ואח”כ ” ולעבדו שכם אחד” שיתאחדו יחד, וכולם יכירו באמיתת הקב”ה ויעבדו אותו, וכתיב ]זכריה יד, ט[: ” וְהָ יָה יְהוָה לְ מֶ לֶ ְך עַ ל כָל הָ אָ רֶ ץ בַ יֹום הַ הּוא יִהְ יֶה יְ הוָה אֶ חָ ד ּושְ מֹו אֶ חָ ד” , במהרה בימינו אמן. והרי ” כרפס” עולה “שכם”, שהיא השכינה כמבואר בתיקונים ]סב ע”א[. מאורות השולחן פסח על המועדים 6 ויש עוד לומר: שהרי במעשה הסנה נאמר ג’ פעמים “הסנה”, והפסוק ]שמות ב, ג[ מתאר: ” וַי רָ א מַ לְ אַ ְך יְהֹוָה א לָ יו בְ לַבַ ת א ש מִּ ּתֹוְך הַ סְ נֶה וַיַרְ א וְהִּ נ ה הַ סְ נֶה בֹע ר בָ א ש וְהַ סְ נֶה א ינֶׁנּו אֻכָל ” , והיינו שהאש מציין לדינים, וא”כ מרמז הקב”ה למשה שהדינים לא נגמרו. אך ” כרפס” עולה ” ג’ פעמים הסנה”, והיינו שבליל הסדר הדינים התבטלו במקורם. יחץ וכמבואר בכתבי האר”י ז”ל: כל הג’ מצות הן כנגד ה’ שהיא הבינה, כי כנ”ל בליל הסדר אנחנו נמצאים בבינה, בעוה”ב העליון. אלא שלכל מצה יש שינוי: המצה העליונה היא אות ה’ בכתיבת ד’ י’, המצה השניה היא אות ה’ בכתיבת ד’ ו’, והמצה השלישית היא אות ה’ בכתיבת ג’ ווין ]כמו בכוונות המקוה[ . וחשבון הג’ ההין האלו בצורת כתיבתן עולה 42 ,כי ע”י השם מ”ב של אנא בכח מעלים את המלכות לבינה. ולכן ” יחץ” עולה 160 שהוא ” אלהינו” וג”כ ” גהינם”, ולכן עולה ” עץ” כי לפניו עץ הדעת ועץ החיים, והיינו שני הדרכים הברכה והקללה ובחרת בחיים, וסגולת ליל הסדר שהוא מכפר, ולכן חוצים את המצה להראות השביל העולה מהגיהנם לעולם התשובה שהיא הבינה, ולכן גם עולה ” ו’ פעמים חטא” כי ליל הסדר מתקן את כל הפגמים שנעשו בו”ק, וזה נעשה בחסד וברחמים ולכן גם עולה ” חסדי יהו”ה “. ויש עוד לומר: שהרי המצה עגולה, כי האדם נתפס בגלגל ההרגל, ויחץ מראה שיש לשבור את הגלגל הזה, דאל”כ האדם יפסיד את חייו בעוה”ז ובעוה”ב, ולכן ” יחץ” עולה ” ימי חייך” , והיינו שימי החיים מוגבלים, ויש לעשות עתה ומיד מעשה כדי לשבור הגלגל המשוגע המביא האדם לחטוא, דכנ”ל עולה ” ו’ פעמים חטא”, אבל בליל הסדר בהחלטה פשוטה של סור מרע כנ”ל, זוכים לסליחה, ולכן גם עולה ” יסלח” , וזה הסוד שאמר רבן גמליאל שכל מי שלא אמר ג’ אלו לא יצא ידי חובתו, פסח מצה ומרור. כלומר, שמי שלא מבין שהלילה הקב”ה מוריש חיים חדשים לכל מי שמבקש, לא הבין כלל פנימיות הסדר, ולכן הר”ת של פ’סח מ’צה מ’רור = פמ”מ עולה ” יחץ” . מגיד הרי זוהי מצווה דאורייתא: והיא עיקרית בליל הסדר להרבות שאלות וביאורים לילדים, וזה בסוד קרבן, כי “מגיד” עולה ” מזבח” , וגם עולה ” אל יהו” ה” , כי העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. וא”א להעלות העולמות אל הבינה אלא ע”י מגיד, ולכך מבואר בהלכה שאפי’ הוא לבד, חייב לעסוק בעצמו ביציאת מצרים, וצריך להוציא הדברים מפיו. ויש לומר עוד: דהרי מילוי מגיד הוא ” מם גימל יוד דלת” עולה “אור קדוש” כי ע”י סיפור יציאת מצרים מתחיל להאיר אור הגאולה, וגם עולה “הברית” כי כמו שאמרו חז”ל ]מו”ק יח.[: “ברית כרותה לשפתים” , והיינו דהלילה שמחוייבים לספר ביציאת מצרים היינו הואיל וזה עושה רושם בשמים ומעורר את האור של הגאולה השלמה, וא”כ מוכרח שיש לנו כח בפה בליל הסדר, והטעם משום שאנחנו בבינה שהוא עולם הצדיק כנ”ל, וממילא בליל הסדר האדם בבחינת צדיק, ולכך הוא גוזר והקב”ה מקיים. ולכן גם עולה ” איש אשה” להורות שליל הסדר מסוגל מאוד לרווקים ורווקות המחפשים שידוך, שבידם לגזור והקב”ה מקיים. והנה דוד המלך ע”ה אומר: ]תהלים לד, יג[: ” מִ י הָ אִ יש הֶ חָ פֵּ ץ חַ יִים אֹהֵּ ב יָמִ ים לִ רְ אֹות טֹוב” , ובפשטות שואל דוד המלך מיהו המבקש חיים וטוב, ואפשר להוסיף על פי סוד, ” מי” הוא כינוי לבינה איפה שאנחנו נמצאים בלילה הסדר, וכנ”ל ” ים ” במלכות, והיינו שמי שרוצה שכל השנה יהיה לו חיים טובים מכל הבחינות, בין בבריאות בין בפרנסה, בין בכל דבר שיכול למרמר לו החיים ח”ו, חייב הלילה לראות רק ” טוב” אשר הוא בדעת כמו שאמר מאורות השולחן פסח על המועדים 7 הבעש”ט, ולכך צריך לראות רק טוב וח”ו לא לחשוב על שום בעיות אלא רק למשוך החירות והשפע מהעולם הבינה שהיא העוה”ב העליון כנ”ל, ששם כל הטוב, לחיים שלו, וכ”ש לא לדבר רע, ” נְצֹר לְ שֹונְָך מֵּ רָ ע ּושְ פָתֶ יָך, מִ דַ בֵּ ר מִ רְ מָ ה” , אבל מי שיגזור טוב על עצמו גורם שרק טוב יבוא עליו, בין מבחינת פרנסה או בריאות או בכל דבר שגזר עליו. ולכן ” מִ י הָ אִ יש הֶ חָ פֵּ ץ חַ יִים” עולה ” מם גימל יוד דלת” . רחצה וכידוע נוטלים ידיים לאכול המוציא: וא”כ מדוע לא נקרא בפשטות ” נטילת ידיים” מדוע מוציא לנו המגיד שם חדש ” רחצה ” שמשמעו שהוא רחיצת הגוף כמו שכתוב לגבי הכהן ” ורחץ בשרו במים” שהכוונה שצריך לטבול במקווה, מה א”כ בא לרמז לנו? והטעם לכך, כי המגיד מציין שיש להידמות למים, שכשם שהמים יורדים כך צריך להיות רוח האדם, והיינו שצריך לברוח מן הקצה אל הקצה מגסות הרוח וגאוה, ולחבק את מידת הענווה, כמו שאומר שלמה המלך ע”ה ] כב, ד[: ” עֵּ קֶ ב עֲנָוָה יִרְ אַ ת יְהוָה עֹשֶ ר וְכָבֹוד וְחַ יִים “, כי רק ע”י ענוה אפשר לזכות לעושר וכבוד וחיים טובים. והואיל והאדם כבר גזר את זה על עצמו בשעת מגיד. וזהו שמרמז המגיד, כי ” רחצה” עולה ” עקב ענוה “, כי רק ע”י ענוה יחולו הברכות שבירך את עצמו, ולכך גם עולה ” מיכאל, מיכאל, מיכאל” , דכיון שכוונתו לרחוץ עצמו מהמידות הרעות שהן גסות הרוח והגאוה, ממילא מיכאל משפיע עליו השלשה דברים שכתוב במשלי, עושר, כבוד, וחיים. ודווקא עולה ג’ פעמים מיכאל, כי מלאך אינו יכול לעשות רק משימה אחת באותו זמן. ויש לומר עוד: שהרי מילוי רחצה הוא ” ריש חית צדיק הי” העולה 1047 ,אשר עולה ” וְאֶ עֶ שְ ָך לְ גֹוי גָדֹול וַאֲבָ רֶ כְ ָך וַאֲגַדְ לָ ה שְ מֶ ָך” , כי ע”י שמנקה את עצמו מכל המידות הרעות, אז חל עליו שפע עצום גם בפנימיות וגם בחיצוניות. והנה הנביא ירמיה ]לא, כב[ מתנבא על ימות המשיח: ” כֹה אָ מַ ר יְהוָה צְ בָ אֹות אֱֹלהֵּ י יִשְ רָ אֵּ ל עֹוד יֹאמְ רּו אֶ ת הַ דָ בָ ר הַ זֶה בְ אֶ רֶ ץ יְהּודָ ה ּובְ עָ רָ יו בְ שּובִ י אֶ ת שְ בּותָ ם יְבָ רֶ כְָך יְהוָה נְוֵּה צֶדֶ ק הַ ר הַ קֹדֶ ש ” , והיינו דאלו שיזכו לראות בשו ה’ ציון הם אותם שנאמר עליהם ” יְבָ רֶ כְ ָך יְהוָה נְוֵּה צֶדֶ ק הַ ר הַ קֹדֶ ש” אשר עולה ” ריש חית צדיק הי” , כי זה מורה שאינו רק רוחץ את החיצוניות, אלא שגם בפנימיות הוא עוקר את המידות הרעות, ולכך זוכה לברכת ה’. ולכן גם עולה ” יִרְ אּו יְשָ רִ ים וְיִשְ מָ חּו ” , כי כמבואר במשלי ]י, כב[: ” בִ רְ כַת יְהוָה הִ יא תַ עֲשִ יר וְלֹא יֹוסִ ף עֶ צֶב עִ מָ ּה” , שע”י ברכת ה’ זוכים גם לגשמיות, וכנ”ל באופן שטוב לו לאדם, ולכן אין עצב עמה. מוציא מצה והנה הזוהר הקדוש קורא למצה: ” מיכלא דאסוותא ” והיינו האוכל של רפואה, כי בה כלולות כל הרפואות נפשיות וגופיות, וכי דוע שבאותו יום שנופל ליל פסח יהיה ליל תשעה באב, וזהו הטעם שנותנים ביצה בקערה, זכר לאבלות, ולכן ” מוציא מצה ” שמורה על חיצוניות ופנימ יות, ולכך לוקחים שני כזיתים, עולה ” איכה, אלף יוד כף הי”, והיינו שעי”ז צריך לעקור את האבלות ג”כ בפנימיות וחיצוניות, שתבוטל לגמרי ולכן עולה ” ביטול גזירה” , כי ע”י סגולת המצה אפשר לבטל גזירת ט’ באב, ואז יהיה הגאולה השלמה. ולכן ג”כ עולה ” אליהו הנביא אליהו הגלעדי” והיינו שהגאולה תהיה בחיצוניות ובפנימיות. ויש עוד לומר: דהרי ” לחם” עולה ” ג’ פעמים יהו”ה ” וג”כ ” מזלא”, כי פרנסתו של האדם המסומלת בלחם באה דווקא ע”י הג’ פעמים יהו”ה ואע”פ שבמזלו לא מגיע לו עושר, מ”מ ה שמות הקדושים מבטלים השפעות המזל. והנה ” מצה” ]135 ]עולה ” ג’ פעמים שם מ”ה” ]יוד הא ואו הא=45 ,]וכיון שהוא במילוי יש לו עוד יותר כוח לזכות לאדם פרנסה בשפע ולשנות את מזלו, כי גם עולה ” מזלא א-ל יהו”ה” כי מזלו יהיה נקבע רק ע”י הקב”ה. “התפארת שלמה ברמזי פסח מפליא בדבריו: הנה אמנם כל שפע ופרנסות של בנ”י שיורדים לעוה”ז הוא בא ע”י המצה ,כמבואר בספרים .ולכך המצה הוא שגרם לירידת המן .וזה שכתוב ]ראש השנה טז.[ בפסח על מאורות השולחן פסח על המועדים 8 התבואה , ‘ממצות מצה של פסח בא רב תבואה לעולם …וזה שכתוב ]פסחים ע.[ פסח נאכל על השובע , ‘ע”י מצות פסח נמשך שובע בעולם .נמצא כי אכילת המצה הוא בבחינת גבוה מן המן ,בהיותו לחם שמים וניתן למצוה להשפיע על ידו רב טוב לבית ישראל …ומכל מקום, ע”י אכילת המצה בקדושה וטהרה נמשך לישראל ממנה שפע התורה והמצות יותר ויותר… וזהו ‘מצה זו שאנו אוכלים .’וזהו בערב בהגלות תאכלו מצות ממנה תאכלו כל השנה. מרור והנה אוכלים המרור זכר למרירות השעבוד: כי כמבואר במדרש שמות רבה, אחד שלא גומר מספר לבנים שהיה עליו לעשות, היו לוקחים אחד מילדיו ומכניסים אותו לתוך הכותל במקום הלבנים החסרות. ולכן ” מרור ” עולה ” מָ וֶ ת ” , אבל יש כאן גם הסוד לסלק את המוות. שהרי לאחר חטא העגל נגזר על בנ”י כליה רח”ל, אבל משה רבינו הצליח לבטל את הגזירה, והסוד בזה כי ” משה ” במילוי ” מם שין הא” עולה ” מָ וֶ ת ” ולכן היה בכוחו לבטל המוות. וגם אנחנו ע”י ” מרור” אפשר לבטל המוות, כי גם עולה ” חסד שבחסד”, והיינו שאפילו שטעמו מר ונראה שתכליתו להפיל האדם למחשבות של שעבוד, אין הוא כך, אלא בכוחו לבטל המוות, כי הוא חסדים גדולים שע”י אכילה דבר מר מבטלים כל הגזירות רעות שח”ו נגזרו עלינו, ואפי’ המוות. ויש לומר עוד: אבל אומר דוד המלך בתהילים ]לו, ח[: ” מַ ה יָקָ ר חַ סְ דְ ָך אֱֹלהִ ים ּובְ נֵּי אָ דָ ם בְ צֵּל כְ נָפֶיָך יֶחֱ סָ יּון” , והיינו שכנ”ל הקב”ה מוצא אופנים לזכות אותנו ע”י דברים קטנים כדי לבטל את הגזירות הרעות וזה חסד גדול, ולכן אע”פ שכנ”ל ” מרור ” עולה ” מָ וֶ ת ” מ”מ גם עולה ” בְ צֵּל כְ נָפֶיָך יֶחֱ סָ יּון” , ומה הגנה יותר גדולה יש מכל המזיקים לחסות מתחת כנפיו של הקב”ה, ואז יכול האדם לנוח מכל המזיקים הרודפים אותו בכל יום, ולכן גם עולה ” וְ יִ נַ פֵּ ש “. ואז יהיה גאולה שלימה ע”י ” אליהו הנביא ומנחם בן חזקיה” העולה ג”כ ” מרור”, כי אליהו יבוא לבשר הגאולה ג’ ימים לפנ” כ כנודע, ושמו של המשיח הוא “מנחם בן חזקיה” כנודע. ויש להוכיח כדברינו: כי בפרשת חוקת כשהתחילה המגיפה ובאו נחשי שרף למחנה והיו נושכים את בני ישראל והיו מתים, ציווה הקב”ה למשה לעשות נחש נחושת והיה מציל כך את אלו שנשכו אותם הנחשים כמבואר בפסוק ]במדבר כא, ט[: ” וַיַעַ ש מֹשֶ ה נְחַ ש נְחֹשֶ ת וַיְשִ מֵּ הּו עַ ל הַ נֵּס וְהָ יָה אִ ם נָשַ ְך הַ נָחָ ש אֶ ת אִ יש וְהִ בִ יט אֶ ל נְחַ ש הַ נְחֹשֶ ת וָחָ י” , והנה ” מרור” במילוי הוא ” מם ריש ויו ריש ” ]1122 ]ועולה ” נחש נחושת” אשר בידו להחיות גם מי שח”ו עומד למות, ולכן עולה ” יְהוָה יִשְ מָ ר צֵּאתְ ָך ּובֹואֶ ָך ” ועולה ” רפואת הנפש ” , כי כמבואר בכתבי האר”י ז”ל אין הגוף חולה אלא אם כן הנפש חולה, ואין הגוף מתרפא אא”כ הנפש מתרפאת. כורך והנה הלל הזקן קבע מצוות כורך: והיינו שכורכים מצה ומרור ביחד, וזה לזכר מה שעשו בזמן הבית המקדש שהיו אוכלים הפסח על מצות ומרורים, ויש לבאר מה הסוד בזה, כי אין מצוה שהיא לזכר, אלא המצוה פועלת כאן והיום, והרי ” כורך” ]246 ]עולה ממש ” גבריאל” והטעם שמלאך גבריאל בא היינו כדי להינקם מאויבנו כי הוא שהחריב את סדום ועמורה. ולכך ” כורך” עולה ” יום נקם” , והיינו שע”י מצווה זו יש לנו כוח להכניע להפיל ולהינקם מאויבינו הצרים אותנו, ואין בכלל רק אנשים גשמיים אלא גם כוחות רוחניים והמזיקים בכלל. והטעם לכך כי ” כורך ” עולה ” חפץ חיים” וכל הכוחות שירצו למנוע אותנו מלזכות לחיים טובים, המלאך גבריאל יחסל אותם בזכות מצוות כורך. ולכן ” כורך” גם עולה ” טל אור” שמורה גם על חיים טובים וגם על חיים בטוחים כי הקב”ה משפיע טללי אורות שהם האור הגנוז שבו יהיה תחיית המתים, וכן גם עולה ” לחיים טובים ובטוחים” כי הקב”ה שומר עלינו מכל האויבים הקמים עלינו. מאורות השולחן פסח על המועדים 9 והנה יש עוד לומר: שהרי מילוי כורך הוא ” כף ויו ריש כף” ]732 ]עולה ” כתר יהו”ה אלהי”ם” , והיינו כי כשם שהכתר סמוי מן העין, לכן מידה במידה מתי שישראל מקיימים מצווה שסיבתה סמוי מן העין, זוכים לשפע מן הכתר ולכן עולה ” בְ מִ צְ ֹותָ יו חָ פֵּ ץ” , שבזה מראים שמקיימים את המצווה רק מאהבת ה’ ולכך גם עולה ” עֹ שֵֹּ י רְ צֹונֹו” , וכשם שהאדם עושה רצון ה’, כך הקב”ה עושה רצון האדם. ובאמת הטעם הנראה למצווה זו היינו, בחינת הפסוק ]שיר השירים ב, ו[: ” שְ מֹאלֹו תַ חַ ת לְ רֹאשִ י וִימִ ינֹו תְ חַ בְ קֵּ נִי” והיינו שהימין המסמל החסדים כורך את השמאל המסמל הדינים. ולכן ” כף ויו ריש כף” עולה ” גָ עַ רְ תָ גֹויִ ם” וגם “תְ בֹואֵּ הּו שֹואָ ה ” והיינו שמראה שעושה דינים לאלו שעומדים להרע לנו, אבל לנו הוא משפיע אך ברכות וטוב ולכן גם עולה ” היית מחסה לי מגדל עז” וג” כ ” ברכות לעד” . ש ולחן עורך ואחר ש קיימנו כמה מהצוות של הלילה: יושבים לסעוד ” שולחן עורך” דאע”פ שהיא מצווה גשמית שישבה גם הנאה לאדם, מ”מ סוד השולחן עצום ודרכו הקב”ה משפיע את הברכות שאספנו עד כאן ]עיין מש”כ פרשת ויקהל – סוד השולחן[. ולכן ” שולחן עורך” ]690 ]עולה ” רַ עְ יַ תִ י” והיינו שחר המצוות של הלילה אנחנו מוזמנים לשולחנו של המלך והוא שמח לראות אותנו כראות מכירו שחביב לו. ולכך מאוד מאוד יש להיזהר הלילה מדברים בטלים וכ”ש מדברי ליצנות ודברים האסורים על שולחן ליל הסדר, כי בו כלולים כל ברכות הלילה בין ברוחניות בין בגשמיות, ולכן ” שולחן עורך” עולה ” סוד כתר “, והיינו שאע”פ שהיא מצווה גשמית היא הניסיון והמבחן לראות אם האדם יכול גם להקדיש את הדברים הגשמיים, שזוהי המעלה הגדולה ביותר. ולכך ” שולחן עורך ” עלה ” משה משה” לציין החשיבות לקדש את עצמו דווקא בדברים הגשמיים, ולכן גם עולה ” אלהי אברהם יצחק ויעקב” . ויש עוד לומר: שהמצווה של “שולחן עורך ” הוא בבחינת סעודת מצווה שכמבואר ברש”י ותוספות בפרק רבי אליעזר דמילה, שסעודת מצווה מצילה מדינה של גהינם, ולכן ” שולחן עורך” עולה ” בחסד התורה ” , וגם עולה ” טללי תורה” כי רק אחר המבחן הזה מתחיל שפע האור לרדת, ולכן משתתף אליהו הנביא בכל סדר וסדר של כל יהודי בשולחן עורך, כי כאשר עושים ממנו סעודת מצווה אז גם הוא בא, וכיון שהוא קנאי ואינו סובל חטאים ועוונות, לכך הקב”ה מוחל עוונות לפני ביאתו כעין מה שנאמר לגבי ברית מילה. דאל”כ היכי אפשר בשביל סתם מנהג לעבור על איסור של ” בל תשחית” ולשפוך לו כוס של ברכה? אלא ע”כ שהוא בא ולכן יש המנהג להכין לו כוס, אבל זהו דווקא אם האדם מתנהג על השולחן כמו יהודי, ולכך גם עולה ” דיני התורה ” . צפון והרי זוהי מצוות אפיקומן: א”כ מדוע המגיד אינו אומר ” אפיקומן” ובמקום זה ממציא לנו שם ” צפון” , מה הסוד הטמון בזה? ]ומאוד מאוד יש להיזהר לעשות המצווה הזו בדחילו ורחימו, כי תלויין בה הרבה סגולות וישועות, ולכן אסור לקיימה בחוסר רצון, כי זהו דווקא הניסיון של השטן[. ובכדי לבאר: נקדים להגדיר העניין של האפיקומן, כי מה הסיבה למצווה זו, דכנ”ל אין שום דבר נעשה רק לזיכרון, אלא כל מצווה שעושים פועלת ישועות. והנה יש בזה סוד הגאולה והאופן איך תגיע, שהרי ” אפיקומן” עולה ” במרמה” דהרי יצחק אבינו אמר לעשו ]בראשית כז, לה[: ” וַיֹאמֶ ר בָ א אָ חִ יָך בְ מִ רְ מָ ה וַיִקַ ח בִ רְ כָתֶ ָך” , והיינו דכמבואר ]ב”מ מב.[ שהברכה אינה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וצריך לרמאות כדי לקחת אותה, דאל”כ מיד השטן מקטרג על האדם שאינו מגיע לו הברכה, וזה מה שמל מדים כאן חז”ל, שהכל בעוה”ז צריך להיות בגדר אפיקומן, ואז עולה ” הִ נֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְ חָ זָק יָבֹוא” שמתנבא ישעיה ]מ, י[ על הגאולה האחרונה, ולכן גם הגאולה צפונה, כי ” אפיקומן” עולה הגואל במילוי ” הא גימל ואו אלף למד”, ולכן גם הסוד הזה המגיד מסתיר אותו ורק מרמז אליו בשם ” צפון “. מאורות השולחן פסח על המועדים 10 והנה יש עוד לומר: שכוונת המגיד לתאר לנו אופן הישועה, כי מתנבא ישעיה ]נד, ח[: ” בְ שֶ צֶף קֶ צֶף הִ סְ תַ רְ תִ י פָ נַי רֶ גַע מִ מֵּ ְך ּובְ חֶ סֶ ד עֹולָ ם רִ חַ מְ תִ יְך אָ מַ ר גֹאֲלֵּ ְך יְהוָה” , ו”צפון” עולה “ּובְ חֶ סֶ ד עֹולָ ם” , והיינו שבכל מה שיעשה האדם הקב”ה ישפיע עליו שפע ברכות וישועות בחסד וברחמים עצומים, ולכך גם עולה ” יְהוָה יִסְ עָ דֶ נּו ” , כלומר בכל צעד וצעד שייקח בחיים הקב”ה יעזרהו ויתמוך בו. ואלו הן המצוות שאדם דש בעקביו כי אין נראות כ”כ חשוב, אבל ” צפון” עולה “יסוד עולם ” והיינו לציין החשיבות של מצווה זו שהיא עומדת ביסודו של עולם. והטעם לכך, כי אפי’ שאכל ושבע, הוא מראה שאינו בשביל עצמו אלא הכל היה בעילת העילות וסיבת הסיבות, והבן כי זה פשוט. ורק ע”י קיום מצוות שנראות קלות כאלו מקרבים הגאולה, ולכן ” צפון” עולה ” לציון גואל”. ברך והנה יש לתמוה: מדוע לא נאמר ברכת המזון כמו שנקרא בכל השנה? מדוע המציא לנו המגיד שם חדש? והרי ברכנו לפנ”כ על הכרפס ועל המרור ועל המצות, מה הסוד שמרמז לנו? והנה התחלנו הסעודה עם ” מוציא מצה ” שהוא לחם של רפואה, ו” לחם” עולה ” מזלא” וג’ פעמים יהו”ה שע”י מתברכים, ולזה רומז המגיד, כי באומרו “ברך” מרמז לנו שהברכות ושפע של המצוות מגיע אלינו, כי “ברך” עולה ” ג’ פעמים בואי כלה” כנגד הג’ שמות יהו”ה שבאו לברך אותנו. ועתה שקיימנו את מצוות השולחן אז בא השפע ]וכיון שכל הברכות מגיעות דרך המלכות לכן נקרא “כלה” כל ה'” כמבואר בזוה”ק, ופשוט[, ולכן עולה ג”כ ” אור י”ה ” כי הברכות האלו מגיעות מהחכמה והבינה שהן סוד י”ה. וגם מקרבים בזה את הגאולה, ולא רק האגאלה האחרונה אלא כל גאולה פרטית שצריך לה האדם בחייו, ולכך ” ברך” עולה ” בניסן יגאלו”, והיינו דווקא מטעם המצוות האלו שעושים על השולחן בליל הסדר, ולכך גם עולה ” כי יהו”ה עמנו”. ועוד יש לומר: דיש בזה סוד העומד ברומו של עולם, שהרי ” ברך” ]222 ]עולה ” אָ לֶ ף, אָ לֶ ף” וכידוע שאות “אלף” היא סוד אלופו של עולם, ולכן אחד מתחיל באות א’, וגם אנכי, כמבואר במדרש בראשית. אלא שהכוונה כאן לעניין אחר, והיינו כי האכילה על השולחן בדחילו ורחימו חשוב כאילו האדם הקריב קרבן עולה, ולכן ” ברך” עולֶׁ ה ” עֹולָ ה, עֹולָ ה” והיינו שני קרבני עולה. וכמבואר בזוה”ק פרשת צו, הקרבן עולָ ה עולֶׁ ה לעילא ולעילא והיינו בתפארת של הבינה, אשר הוא מעל העוה”ב העליון. וא”כ כנ”ל התחלנו הסדר בעוה”ב העליון, וזה היה במתנת חינם, אבל ע”י מצוות הלילה מתעלים עד למעלה מהרקיע השביעי ומשם משפיעים ברכות וישועות לכל השנה, ומקרבים הגאולה, ולכן גם עולה ” עקב הגאולה”. ויש עוד לומר: שחשיבות המצוות האלו מצוינת בזה כי מילוי ברך ” בית ריש כף” ]1022 ]עולה ” פסח כשר ושמח”, שכל מהות הפסח ונשמת החג תלוי באופן קיום המצוות של ליל הסדר, והראיה כי גם עולה ” אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד”, וגם לציין שאליהו הנביא בעצמו יבוא לסדר לכן ” בית ריש כף ” עולה ” ברית קודש “, לרמז שאליהו מלאך הברית ישתתף לסדר שהמצוות ה תקיימו בדחילו ורחימו , ולכן גם עולה ” הנה אנכי שולח לכם את אליהו “. הלל בשעת ההלל אומר השל”ה הקדוש: יורד הקב”ה עם פמלייתו לשמוע השירות ותשבחות, ולכן י”ל כי ” הלל” עולה ” אדנ”י ” והוא לגמרי קודש קדשים, וצריך לאומרו בכוונה עצומה כי בו תלויים תלי תלים של סגולות כמו שכתב החיד”א, ולכך “הלל” עולה ” כח הלב”, וסודו עמוק אבל הוא מגין על האדם כי הוא מלא וגדוש בשמות הקודש, ולכן ג”כ עולה ” מזוזה ” .מאורות השולחן פסח על המועדים 11 ויש עוד לומר: שהרי השם שבדעת הוא ” אהו”ה” היוצא מר”ת “את ה שמים ואת הארץ”, כי כל העולם נברא ע”י שם זה, והנה הלל במילוי ” הי למד למד” עולה שם אהו”ה במילוי יודי ן ” אלף הי ויו הי” , כי ע”י הלל בכוונה ובדחילו ורחימו יכול האדם לשנות את מזלו מרעה לטובה, כי על השם הזה כל העולמות, עליונים ותחתונים, עומדים עליו, ובכוח השם הזה יכול האדם לגזור על עצמו גזירות טובות. נרצה גומרים את הסדר ונרמזת הגאולה: כי אמר שלמ ה המלך ]קהלת א, ט[ ” מַ ה שֶ הָ יָה הּוא שֶ יִהְ יֶה ” אשר ר”ת ” משה ” , כלומר שכשם שמשה רבינו גאל אותנו ממצרים כך יגאל אותנו משעבוד מלכויות. ולכן “נרצה” עולה ” משה” כי הוא הגואל, וגם עולה ” ג’ פעמים חסד גדול” , ולכך עולה ” גאולה ברחמים” , והיינו שע” י הסדר זוכים לגאולה בחד וברחמים. וגם עולה ” הצלחה רבה” כי אז האדם יצליח בכל מעשה ידיו, וג”כ ” חזק חזק חזק” כי הקב”ה בכל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו, כי גם עולה ” אל שד”י” . ויש עוד לומר: שהרי נרצה במילוי ” נון ריש צדי הי” עולה ” כי טל אורות טל ך” אשר הוא האור הגנוז שהאיר במעשה בראשית, ואין מלאך ובריה יכולים לעמוד נגדו, ובו טמונים כל הברכות כולם. ולזה זוכים ע”י סדר שנעשה בדחילו ורחימו. יציאת מצרים בגלל צניעות ויושר הפסוק ]שמות יט, ד[ אומר: ” אַ תֶ ם רְ אִ יתֶ ם אֲשֶ ר עָ שִ יתִ י לְ מִ צְ רָ יִם” , ויש להבין מדוע הקב”ה לא אמר לבנ”י “אתם ראיתם אשר עשיתי בשבילכם” , וכי רק במצרים היה עימם הקב”ה, הלא לאורך כל הדרך במדבר היו מופתים גדולים ונוראים? כמו כן , יש להבין מדוע בראשונה מעשרת הדברות אומר הקב”ה ]שמות כ, ב[ ” אָ נֹכִי יְהוָה אֱֹלהֶ יָך אֲשֶ ר הֹוצֵּאתִ יָך מֵּ אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִם מִ בֵּ ית עֲבָ דִ ים” ותמוה מדוע לא אמר אשר בראתי שמים וארץ וכדומה? וכן בכל מצוה מדוע חשוב להזכיר ‘זכר ליציאת מצרים …’ הנתיבות שלום מבאר באופן נפלא: מה שאנו אומרים בקידוש ” תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים”, האדם צריך להכיר במציאות הזו שהוא נמצא כל הזמן במצרים ואף אם בפועל אין הדבר כך, הרי שבכוח וודאי יכול בן רגע לרדת לשאול תחתיות חלילה, וא”כ מה שמחזיק אותו הוא רצון השי”ת ששומר עליו שלא יפול. והרי אין זה נעים אף לילד שכל הזמן מזכירים לו חטאיו הראשונים, ובכל הזדמנות מרמזים לו שיזכור שפעם קודמת לא התנהג כראוי, וא”כ כ”ש שזה מעליב את בני ישראל, אז מדוע התורה מזכירה לנו בלי סוף? ויש טמון כאן יסוד עמוק: שהרי אם אנו מכירים אדם עם חולי מסוים ואנו יודעים שאסור לו לאכול מאכל פלוני, הרי כמה שנהיה בקרבה יותר גדולה עם אותו אדם, נרשה לעצמנו להעיר לו ביתר תשומת לב אם נראה אותו נכשל ואוכל את מה שאסור לו. כמו כן דווקא בגלל קרבתנו הגדולה לקוב”ה, זיכה אותנו הקב”ה בחסד מיוחד שבכל מצוה אנו צריכים לומר ‘זכר ליציאת מצרים’. וזאת משום שבכל רגע הגוף של האדם מושך אותו למקום האסור – היינו כחי ועוצם ידי, והשי”ת החפץ בטובתנו השלימה מעביר אותנו מעברים כדי שנתעורר דרכם להכיר את המציאות שלנו, שאין אנו יכולים לעשות כלום ללא סייעתא דשמיא. ועל ידי כך כל עשייתנו תהיה קשורה בקשר אמיץ לקוב”ה כרצונו יתברך. על כן ” תחילה למקראי קודש ” – כשאדם רוצה לקיים את המצוות כהלכתן, הרי שהפרט ” זכר ליציאת מצרים ” הוא חלק בלתי נפרד מכך. והראיה שאנו קשורים בו יתברך היא דווקא דרך מספר הפעמים הרב שהתורה הקדושה מזהירה אותנו ” זכר ליציאת מצרים”, כאותו קרוב משפחה שחפץ בטובתו של קרובו ועל כן מעיר לו כל הזמן כדי שלא יבוא לידי צער גדול יותר. מאורות השולחן פסח על המועדים 12 וכדי לחדד את הנקודה: של שילוב המעברים הנראים כשליליים עם הדברים החיוביים שעושים בכל זאת בחסד ה’ עלינו, מבאר השפת אמת זי”ע על ליל הסדר; מהו ליל הסדר, ועל איזה סדר מדברים? כי לכאורה קשה, הלא בליל הסדר אנו מצווים לספר מהניסים והנפלאות שעשה השי”ת עם בני ישראל במצרים, וא”כ לא מובן כיצד נכנס לסדר ההגדה כל הצרות והעינויים שעברו עם ישראל? ועוד מוסיף על כך בעל ההגדה ומפרט את כל סדר השתלשלות ירידת אבותינו למצרים, ולאחר מכן ממשיך עוד ” מתחילה עובדי ע”ז היו” , ויש להבין מדוע מזכירים כל זה בשעה שאנו מצווים לספר את הניסים הרבים שנעשו ביציאת מצרים? הרי אנו כבר נמצאים בדרגה אחת לאחר כל הסבל וכעת אנו בני חורין , ויש מצווה הלילה; ” חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” , ואם כבר יצאנו מה לנו להזכיר את כל המעברים השליליים הללו? והנה יש לומר דהיסוד היינו: כי אין מצווה בתורה ש אנחנו מצווים לקיים אך ורק בגלל הזיכרון, אלא כמו שאמר שלמה המלך ע”ה ]קהלת א, ט[: ” מַ ה שֶ הָ יָה הּוא שֶ יִ הְ יֶה ” , וא”כ קיום המצווה פועל גם לעת עתה, ולכן התורה מרמזת החשיבות לזכור מה שעברנו במצרים הוא כדי שנדע שאותו מפתח שעבד שם עובד בכל זמן כדי שנוכל לצאת מֶׁ הַ מ צָ רִּ ים שאנחנו שם אסורים. והסוד כי ” זכר ליציאת מצרים ” עולה ” צניעות ויושר “, ואך ורק עם זה ניצלנו ממצרים שהיו מסביבו 50 חומות של כישוף כמבואר במדרש, ומעולם שום עבד לא הצליח לצאת משם, אבל בגלל המידות האלו הקב”ה הוציא עם שלם. ולכן גם עולה “קרובה ישועתי לבוא” , ובגלל זה 50 יום אח”כ זכינו ל קבלת התורה והקב”ה התגלה לנו פנים בפנים ולכן ” צניעות ויושר” גם עולה ” קבלת התורה ” , ואז זוכים לכל הגאולות והישועות, ולכן גם עולה ” תהילות לאל עליון גואלם”, וזה שמציינת לנו התורה, להתמקד על הנקודה שע”י זכינו ליציאת מצרים אע”פ שבחושך של השעבוד לא היה נראה שום אור הגאולה, ואלו היו המידות של רבקה אימנו, ולכן ” זכר ליציאת מצרים” עולה ” רבקה בת בתואל” והיינו ” צניעות ויושר “, ועי”ז נזכה לגאולה שלימה בבי”א. וידוע המעשה באחים הק דושים: בעל ההפלאה ואחיו הקדוש רב שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי”ע כשהתקרבו להמגיד ממעזריטש, שאלו אותו יום אחד כיצד ניתן לקיים את המימרא: ” חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה”? ומבואר שם שהכוונה היא ” לקבלינהו בשמחה”, כלומר עד כדי כך לשמוח עם הרעה כשם ששמח בטובה? ענה להם המגיד שילכו לר’ זושא זי”ע שהוא אדם מלומד בייסורים כידוע, והוא יסביר להם. כשהגיעו אליו תמה מאוד ואמר להם: איני מבין כלל מדוע רבינו שלח אתכם אלי הלא מעודי לא עבר עלי אפילו יום רע אחד! והטעם היינו, שאם האדם ישכיל לראות במעברים שלו מגלה את מהותו של הקב”ה שהכל בא בסיבה כי הקב”ה מדריך אותו ומקרב אותו להתקשר בו בקשר אמיץ שא”א להגיע למדרגה כזו בלי סיוע מאת הקב”ה, ואז ע”י “צניעות ויושר” הוא מודה ויסכים לזה, את נקודת הקשר שהקב”ה מבקש ממנו, שיכיר שהוא לא יכול בלי סיוע מאת ה ,’ ויסכים לכל המהלך שהקב”ה מוביל אותו, ובוודאי הוא שבכל התהליך הקב”ה דואג לו שלא יקרה לו אסון ח”ו, ולכן נותן לו הזדמנויות ]ולא נפילות[ להזדכך ולהתעלות, להכיר במציאות שלו ובחסד ה’ שמוביל אותו בבטחה, אזי כל המעברים שיעברו עליו יתנו לו חיות וכוחות מחודשים, לעבור ולצלוח את כל המשוכות. ודברי המהר”ל הנפלאים מאירים לנו הדרך: שהרי תמה על שחג הפסח נקרא דווקא על שם מכת בכורות שהקב”ה ” אֲ שֶ ר פָסַ ח עַ ל בָ תֵּ י בְ נֵּי יִשְ רָ אֵּ ל בְ מִ צְ רַ יִם בְ נָגְ פֹו אֶ ת מִ צְ רַ יִם וְאֶ ת בָ תֵּ ינּו הִ צִ יל” ]שמות יב, כז[, והרי בכל מכה ומכה כך היה, שהמכה לא השפיעה כלל על בני ישראל, כגון לגבי מכת דם, שבן ישראל אות כוס והוא מים אבל המצרי שאוחז אותו כוס הוא דם, וגם במכת חושך, באותו מקום לבן ישראל יש אור ולמצרי יש חושך עצום , וא”כ מה מיוחד במכת בכורות שכל יציאת מצרים מתייחסת אליו. ואומר המהר”ל, שהסוד הוא כי כל התשעה מכות הראשונות נעשו ע”י מלאכים, ואין בזה כ”כ חידוש שהקב”ה העלה את בני ישראל מעל כוחות המלאכים ולכן המכות לא השפיעו עליהם, אבל מכת בכורות נעשתה ע”י הקב” ה בכבודו ובעצמו, וא”כ כוחו משפיע על כולם, והנס בזה הוא שהקב”ה קירב את בני ישראל אליו כאילו כביכול היו חלק ממנו כדי שהמכה לא תזיק להם, ועל הנס הזה אנחנו מתמקדים בפסח, על הקריבות הנוראה שהקב”ה קירב אותנו וממילא נצלנו, ובכל שנה ושנה אנחנו נמצאים באותה קריבות בליל הסדר, וזהו הטעם שע”ז נקרא פסח. מאורות השולחן פסח על המועדים 13 ולפי האמור מתבאר: מדוע אנו מזכירים בהגדה את כל המאורעות שעברנו במצרים והסבל שהיה מנת חלקנו, כדי שנבין שלא רע היה בזה כלל אלא תהליך שמימי נפלא להוציאנו מעבדות לחירות עולמית – כלומר, שגם היום ממשיכים לחיות בחירות הזו שהיא בעצם הקשר שאנו מקבלים כשאנו מכניעים את עצמנו לקב”ה ע”י ” צניעות ויושר” . וזה הסוד מדוע בכל מצב שאנו מתארים בהגדה מוסיפים ” כמה שנאמר ” , ויענונו – כמה שנאמר… ‘ויתנו עלינו עבודה קשה’ – כמה שנאמר… וההסבר הוא שחס וחלילה לא יחשוב אדם שהעולם הוא הפקר והמצרים עשו שפטים ביהודים ככל העולה על רוחם, על כן מגלה לנו בעל ההגדה, אם רוצים אתם לדעת כיצד יכלו הגויים הרשעים לענות אותנו? – כמה שנאמר! והיינו שהייתה גזירה מלפניו יתברך כדי שנוכל לזכות ליציאת מצרים ולקבלת התורה. וזהו שמגלה לנו המגיד, שאין לחשוב שלמצרים היה שום כוח לענות אותנו אם לא כך היה נגזר מאת השי”ת, וגם כישופיהם אע”פ שבדרך העולם נראה ככוח עצום, לעומת בנ”י אינו אלא כקש באש, כי אין העולם מקומו של הקב”ה אלא הקב”ה הוא מקומו של עולם כמבואר במדרש בראשית. זהו יסוד עצום לכל מהלך החיים של כל אדם: שהכל אינו אלא כמה שנאמר! כל מה שאנו עוברים כבר נכתב מקודם עם חשבון מדוקדק ואין מקרה בעולם. כך מבאר השפ”א זי”ע את המושג ‘ליל הסדר’ – זהו הסדר הנכון ואין לעולם יציאה מסדר העולם. הניסים והמופתים לצד הסבל והעינויים חובת המציאות המה, כי כך היה רצונו יתברך בדווקא לחבר את המצב השלילי עם החיובי כדי שגם כאן וגם כאן יתן האדם את ההכרה שהשי”ת הוא המנהיג את העולם, ואדם שאינו מסכים לחיות כן אלא רק במעברים החיוביים שעוברים עליו יידע שהוא לא מתנהג בסדר העולם אלא יוצא מסדר העולם, כי רצון ה’ הוא דווקא להכיר שכשאני חיובי שהקב”ה משלים אותי וכשאינני מכיר בזה אני צריך לעבור מעבר שלילי כדי להכיר את מציאותי האמיתית, שאני פגום והוא משלים אותי, ומציאות היא שאף כשאנו פוגמים או סובלים חלילה אם נעצור לרגע ונחשוב, נגלה שגם שם הרחמים הם עצומים כיצד אנו ממשיכים לקבל חיות מאיתו יתברך ואת כל צרכינו בטוב ובנעימים..

By Rabbi Fridmann * [email protected] * 305.985.3461

Have A Question? Ask The Rabbi and he will Answer

990 NE 171 Street  –  North Miami Beach, Florida 33162  –  (786) 405-9692  –  www.badatzmiami.com